לנצח את הסיכויים

היו לי הרבה מהתסמינים. לרוע המזל, לא ידעתי את זה. ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל סרטן השחלות מעולם, מעולם, לא עלה בדעתי. גם לרופאה שלי זה לא עלה בדעתה - אפילו כשהיא שלחה אותי לאורולוג לבדיקת אולטרסאונד.

שישה חודשים לאחר מכן, הייתי בחדר המיון לאחר שחוויתי כאבים בבטן בצד ימין. בעלי ואני חששנו שמדובר בדלקת התוספתן. רופא חדר המיון שאל, "באיזה צד הכאב?" הוא לא הבין למה אמרתי בצד ימין מכיוון שהשחלה השמאלית שלי הייתה מוקפת במסה ענקית. אובחנתי כחולה בסרטן שחלות בשלב IIIc. זה היה ביום שלישי בנובמבר 2006. למחרת נפגשתי עם אונקולוג גינקולוגי וביום שני שלאחר מכן עברתי כריתת רחם מלאה והסרת גוש, מה שאומר שהרופא ניסה לגרד כל פיסת רקמת סרטן מהבטן שלי. הוא היה די מרוצה מהניתוח, אבל לאכזבתי הרבה, הוא התעקש שאני עדיין צריכה לעבור כימותרפיה.

זו הייתה תחילתו של מסע הסרטן שלי. בנובמבר הקרוב אחגוג חמש שנים – ואת חיי.

למרות שהרופא שלי עודדה אותי מלעשות בדיקות גנטיות מכיוון שלא נמצא סרטן שד או סרטן שחלות באף קרוב משפחה, בדחיפתם של אחרים, עשיתי זאת. היועצת הגנטית שלי לא חשבה שאקבל תוצאה חיובית. שבועות ספורים לאחר מכן, היא התקשרה לומר שאני חיובית ל-BRCA2. שלוש אפשרויות הפעולה שלי היו ניטור קבוע יותר, נטילת תרופות כדי למזער את הסיכוי לסרטן השד, או כריתת שד מונעת. כשסיפרתי לאמי על האפשרות של כריתת שד מונעת, היא התפרצה, "ובכן, את לא הולכת לעשות את זה!" קראתי כמה ספרים, דיברתי עם כמה אנשים, והרהרתי בהחלטה במשך חודשים רבים. שנה לאחר מכן, החלטתי לעבור כריתת שד כפולה מונעת ושחזור. למרות שזה היה ניתוח קשה, לא הצטערתי עליו לרגע.

פגשתי מספר אנשים עם סרטן שחלות בחמש השנים האחרונות, ואני יכולה לומר שהייתי בת מזל. ובכל מקום שאני פונה - המטפל שלי, שכן, מרפאת הרופא שלי - אנשים שואלים אם אהיה מוכנה לדבר עם נשים אחרות שאובחנו לאחרונה. אני אף פעם לא מהססת לשתף את החוויה שלי ולענות על שאלותיהן. אני עיתונאית והעורכת שלי, שמכירה את הרקע שלי, ביקשה ממני לכתוב כתבה על רושל שורץ, מייסדת שרשרת. לא הכרתי את שרשרת לפני כן. לאחר שכתבתי את הסיפור שלי, יצרתי קשר עם רכזת תוכנית הקישור של שרשרת ומיד הצעתי להצטרף לתוכנית סרטן השחלות של שרשרת. אני תמיד מוכנה לדבר עם נשים שאובחנו לאחרונה, להציע קרני אור של תקווה ולהציע ספרים לקריאה. כשאני מדברת עם נשים אחרות, אני תמיד לומדת גם מהן משהו.
אבל הכי חשוב, אני חושבת, שכולנו נבין שאנחנו לא לבד במסע הסרטן הזה. לא משנה כמה קרובים המשפחה והחברים שלכם, הנשים שנמצאות בנעליים שלנו מבינות את המצב שלנו טוב יותר מכל אחד אחר. ואנחנו יכולות להיות נחמה אחת עבור השנייה.

מאת: יאן ג'בן-אילון ממרייטה, גאורגיה, תומך עמיתים של שרשרת