חוגגים את ה-3-0 הגדול עם סרטן השד

מאת: רונית ברכה מממפיס, טנסי, תומכת עמיתים בשרשרת

7 בנובמבר 1998 התחיל כשבת רגילה למדי ובסופו של דבר היה יום שאני ומשפחתי לעולם לא נשכח. התלבשתי לבית הכנסת כשהאגודל שלי נתקל במשהו קשה על החזה שלי. התעלמתי מזה והמשכתי ביום שלי. מאוחר יותר באותו אחר הצהריים, בדקתי שוב, וכן, הגוש עדיין היה שם. בשלב זה סיפרתי לבעלי שאמר שגם הוא הרגיש את זה. יום שני לקח נצח להגיע. קבעתי תור לרופא הראשון הזמין במרפאת הנשים שלי. הרופא אמר שזה כנראה כלום, לנסות להוציא שוקולד וקפאין מהתזונה שלי ולחזור בעוד חודש. הייתי כמה שבועות לפני יום הולדתי ה-30, וזו כנראה הסיבה שהוא חשב שזה סביר להניח שזה כלום. קבעתי את התור שלי לחודש שלאחר מכן וחזרתי הביתה. עם זאת, איפשהו עמוק בבטן שלי לא הרגשתי טוב. מעולם לא היו לי ציסטות ולא היה לי הגיוני שפתאום תהיה לי אחת. התקשרתי שוב למחרת וקבעתי תור לרופא הקבוע שלי. ראיתי אותה ביום רביעי והיא שלחה אותי לבדיקת ממוגרפיה, שחזרה כמעוררת חשד ביום חמישי. הייתי אצל מנתח ביום שישי ונקבע לי ניתוח כריתת גוש באותו יום שני.

אז לקחתי נשימה עמוקה ופניתי לחברים ולרופאים הנפלאים בקהילה שלי. דיברתי עם חבר שלנו שהוא רדיולוג והוא הסתכל על סריקות הממוגרפיה שלי ואמר לי שיש שם יותר מגוש אחד. הוא דיבר עם קולגה שלו, שפתחה לי את המרפאה שלה ביום ראשון, צילמה כמה תמונות אולטרסאונד ונתנה לי דו"ח בכתב יד. היא לא הסכימה לקבל כסף או מידע על הביטוח. היא אמרה לי פשוט ללכת ולהבריא. השלב הבא היה פגישה עם מנתח שעשה ביופסיה באמצעות מחט בשלושה מקומות שונים בשד שלי. שלושתם חזרו חיוביים לסרטן. ביום שישי שלפני יום הולדתי ה-30 נפגשתי עם המנתח שקבע שדרך הפעולה הטובה ביותר תהיה כריתת שד רדיקלית שונה. הבקשה היחידה שלי הייתה לעבור את יום ההולדת שלי קודם. אז הניתוח שלי נקבע ליום חמישי שאחרי יום הולדתי ה-30.

כשהתחלתי לאבחן את המחלה, לא ידעתי מה לעשות, לחשוב או אפילו להרגיש. הייתי רעיה ואם צעירה. היו לי שלושה ילדים מקסימים בני שנה, שלוש וחמש. הם היו זקוקים לאמם. מה יכולתי לעשות? לאן יכולתי לפנות? הוספתי את שמי לרשימת התפילות של הקהילה שלנו. אני הרונית היחידה בעיר שלנו, כך שכולם בקהילה ידעו שאני חולה. זה היה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות למען עצמי. ההגעה לקהילה נתנה לי את התמיכה והאהבה שאני ומשפחתי היינו צריכים כדי לעבור את התקופה הקשה הזו. אני נרגשת להיות חלק מרשת התומכים הארצית של שרשרת ולספק תמיכה נחוצה לנשים צעירות אחרות המתמודדות עם אבחון סרטן השד.