סופרים למעלה

בתחילת אפריל התחלנו לספור את העומר, 49 הימים שבין פסח ל... שבועות. כשאנו סופרים כל יום בעומר, אנו מעורבים בתהליך של 'ספירה כלפי מעלה' ומודעות גוברת למקום בו אנו נמצאים במסע זה, מעבדות ועד לקבלת התורה בסיני.

מבחינה איכותית, מה ההבדל בין ספירה עד לרגע מסוים לבין ספירה לאחור?

ישנם זמנים בחיים שאנו סופרים לאחור - ימים עד סיום הלימודים, פרישה, יום הולדת או הרפתקה. וישנם זמנים בחיינו שאנו סופרים - כמו שבועות הריון, או מספר ימי הולדת. אנו סופרים את נרות חנוכה, ואנחנו סופרים את ימי העומר.

כשאנחנו סופרים לאחור, אנחנו ממוקדים בתאריך שבסוף הספירה - 6 שבועות עד לחתונה... 3 שבועות עד חופשת הקיץ... אנחנו לא לגמרי ברגע הנוכחי, גם אם אנחנו שקועים בפרטי התכנון. אנחנו ממוקדים מתי נגיע לזמן הספציפי הזה. עבור רבים מאיתנו אנחנו קובעים ציפיות לזמנים האלה - "אהיה מאושר כש..." אפרוש, כשאתחתן, כשאקבל את העבודה הזאת, או את הבית, או שאוריד את עשרת הקילוגרמים האלה. אבל מה אם לעולם לא נגיע לשם? האם זה אומר שהימים שחיינו אינם שווים לאמץ בשמחה או בכוונה?

(מה אם תהיה מגפה עולמית - והחתונה/יום ההולדת/סיום הלימודים/הפרישה שלי לא יהיו כפי שדמיינתי, כי כולנו מסתתרים במקום?)

מצד שני, כשאנחנו סופרים כלפי מעלה, אנחנו מתקדמים קדימה, ומציבים כוונה עם כל צעד. זה כמו מדיטציית הליכה. אנחנו סופרים עד דברים שאנחנו לא יודעים את תאריך הסיום שלהם ומתמקדים ברגע. כמה שבועות אהיה בהריון? כמה ימי הולדת יהיו לי באמת? באופן כללי, זה מחוץ לשליטתנו.

כשאנחנו סופרים כלפי מעלה, כמו שאנחנו עושים במסע העומר, אנחנו קובעים כוונה לכל יום. לא רק שאנחנו סופרים כלפי מעלה, יש לנו הזדמנות לגרום לכל יום להיחשב. אנחנו יכולים להרהר איפה אנחנו נמצאים, או איפה היינו. אנחנו יכולים להסתכל קדימה בתקווה, אבל אנחנו מתמקדים איפה אנחנו נמצאים ברגע זה בזמן.

כשעברתי את מסע סרטן השד שלי, ואף באופן עמוק יותר, עם מסע הסרטן של בני קובי (ז"ל), נעשיתי מודעת מאוד לאופן שבו משפחתנו חיה בזמן. לא יכולנו לחיות בעבר, וגם לא להקדים את עצמנו יותר מדי. זה היה פשוט שובר לב.

הסתכלנו על מה שהיה בהישג יד. פחדנו לקוות לבלתי אפשרי. ובכל זאת, תכננו. ספרנו טיפולים. תכננו חוויות. למדנו לחיות עם כוונה, וברגע, כי אף פעם לא ידענו מה יביא היום, השבוע או החודש הבא.

שרשרת סיפקה קשר לכל המשפחה שלנו, תמיכה, משאבים וחיבור. שרשרת היא תזכורת לכך שכל יום, כל חוליה בשרשרת, יכולה להיות מלאה בכוונה. התקווה שלי עבור כל אחד מאיתנו, כשאנו מתקרבים לסיני בחג הקבלה וההתגלות הזה, היא שנזכור לספור ולחבק כל רגע כשהוא מגיע אלינו. יום אחר יום.

מלאני גרונוולד היא המנהלת בפועל של חוויית קבלה. .