בלוג

כל יום הוא מתנה: מחשבות לקראת החגים הגדולים

Five people stand outdoors on rocks with trees and mountains in the background. Four men stand behind one woman. All are wearing casual clothes and smiling at the camera. The sky is partly cloudy.

אני כל כך בת מזל. כל יום הוא מתנה. כמו רבות אחרות, לא הייתי מאלה שעשו בדיקות שד חודשיות, אבל מצאתי משהו שלא היה אמור להיות שם. בדקתי עם הרופא שלי, במהלך הבדיקה השנתית שלי, ואחרי כמה דחיפות מצידי, הסכמתי שאני צריכה לבדוק את זה. לקח לכולם הוא ללכת עם הרגשות שלהם - את הסנגורית הכי טובה של עצמך.

ה-2 ביולי 2019 התחיל אותי בדרך שתמיד חששתי ממנה. שיתוף אבחון סרטן השד שלי עם בניי הצעירים היה אחד הדברים הקשים ביותר אי פעם. ובכל זאת, כולם תמכו בי כל כך. ככל שרציתי שהניתוח שלי יבוצע בהקדם האפשרי, הייתי צריכה לחכות. לפני שקיבלתי את האבחון, בעלי ואני קבענו טיול לבקר את בננו הצעיר שעבד בישראל לקיץ. לא היה עוד מה לעשות לפני הניתוח, אז נסענו לישראל. זה היה ממש מעורר השראה להיות בארץ עמנו... להתפלל ב... כותל (הקיר הקעים), (באופן שלא עשיתי בביקורים אחרים) ורגיעה (ככל שיכולתי) ליד הים התיכון. ידעתי שברגע שאחזור הביתה, הדרך שלפניי תהיה מאתגרת.

למרבה המזל, כריתת הרחם שלי עברה בהצלחה והתחלתי כימותרפיה ממש לפני ראש השנה ומיד אחרי תחילת הלימודים (אני גננת בבית הכנסת שלי). למרות שלא יכולתי להגיע לבית הכנסת בימים הנוראים, משפחתי, חבריי והקהילה שלי התגייסו מאחורי. הם ארגנו ארוחות רבות שיובאו לביתי. היו אינספור שיחות טלפון, מיילים, חלות, פרחים ועוד. באמת הרגשתי את האהבה של משפחתי ושל הקהילה שלנו.

במהלך תקופה זו, חקרתי וניסיתי לעשות כמיטב יכולתי כדי לעזור לעצמי. מישהו הזכיר את שרשרת ונכנסתי לאתר. יצרתי קשר וכמעט מיד קיבלתי מייל בחזרה, מיד לאחריו שיחת טלפון. העובדת הסוציאלית שלי משרשרת הייתה החברה החדשה שלי - יכולתי לדבר איתה והיא הייתה שם בשבילי. היא גם שלחה חומרים מעמיקים שעזרו גם לי וגם לבעלי בתהליך הזה.

עברתי 5 חודשים של כימותרפיה, לא יום אחד לבד. חברים ומשפחה תמיד... זה מה שעזר לי ועזר לי לעבור את התקופות הקשות האלה. התחלתי את הכימותרפיה ברוח חיובית ואופטימית של "אני הולכת לנצח את זה". זה לא היה קל, אבל עשיתי כל נקודה, כל רגע ועשיתי כל מה שביקשו ממני.

בדצמבר, אמא שלי נפטרה. למען האמת, שקעתי לשפל חדש. הכימותרפיה האחרונה שלי הייתה ב-30 בינואר. עד היום אני לא זוכרת את רוב דצמבר או ינואר - אבל המשכתי.

במרץ התחלתי את טיפולי הקרינה, שהיו, עבורי, הרבה יותר קלים מהכימותרפיה. זה התרחש במקביל לתחילת הקורונה. כל יום נסעתי לקרינה. כולם בעולם ניסו להבין איך לחיות עם הקורונה, ואני חיפשתי איך להתאושש מאבחון סרטן - ואיך לחיות עם הקורונה.

לאורך כל הטיפול שלי, המשכתי לומר לעצמי... כשאסיים את הטיפול, אני... הייתה רשימה. הייתי צריכה לעשות שינויים... מיילים, שיחות טלפון, שיחות זום במקום ארוחות ערב ומסיבות תודה לחגיגות.

עברתי את הטיפול שלי. הייתה לי תקווה. התמדתי. הצלחתי. אני NED (אין עדות למחלה). זה עדיין לא נגמר. תמיד יש משהו. אבל עשיתי את מה שהתכוונתי לעשות. עברה שנה מאז שאובחנתי לראשונה. ראש השנה יגיע בקרוב. אני חושב אחרת ממה שחשבתי לפני שנה. אני מעריך כל יום. אני תמיד מחפש את הטוב. תדאגו לעצמכם וליקיריכם. קשה לעשות זאת בחיי הקורונה שאנחנו מנהלים, אבל אל תוותרו. אני נכנס לשנה החדשה הזו בהערכה רבה - רמה חדשה של הערכה, לבריאות שלי, למשפחתי ולחבריי.

אני אחגוג את ראש השנה השנה בשמחה, אם כי בצורה שונה מהעבר. השנה ניתנה לי ואני מצפה לכל מה שהשנה הזו תביא (ולשנים הבאות). אני גם שמח לחלוק את החוויה שלי ואת מה שעבד בשבילי. אני רוצה שתבינו שכל כך הרבה מאיתנו עברו את זה, בדרכים שונות.

לא נתנו לזה להפיל אותנו.

יש לנו סיבה לשמוח ולחזור חזקים עוד יותר.

אני מעריכה את כל מה שעשו עבורי העובדת הסוציאלית שלי ושל שרשרת. הרגשתי קשר עם הארגון הזה. בפברואר, הייתי גאה לארגן את יום ורוד של שרשרת עם צוות הגן בבית הכנסת שלי. שרשרת שם בשבילכם... תנו להם להיות חלק מחייכם גם כן. לקראת החגים הנוראים, אנא שקלו להוסיף את שרשרת לרשימת העמותות שלכם.