בלוג
אמונה היא מה שהחזיק אותי קדימה
קטע מהבלוג של מארה בניו יורק טיימס
סרטן השד... שתי מילים פשוטות אך עוצמתיות! הן תמיד היו חלק מחיי. אמי וסבתי נפטרו שתיהן מסרטן השד, שתיהן מוקדם מדי בחיים. ביליתי את ילדותי בטיפול בסרטן השד. התחלתי לעבור בדיקות ממוגרפיה בגיל 30 בגלל ההיסטוריה המשפחתית שלי. בתחילת 2004, בעלי ואני התברכנו בלידת בתנו היפה. זמן קצר לאחר שהפסקתי להניק הלכתי לעשות ממוגרפיה שגרתית. הנה זה היה - הסרטן הגיע! למרבה המזל, הוא אובחן מוקדם מאוד.
החלטתי לעבור כריתת שד דו-צדדית עם שחזור. השוליים שלי חזרו נקיים; לא נזקקתי לטיפולים נוספים. בדיקות גנטיות חזרו שליליות ל-BRCA1 או BRCA2. אני מאמינה שאני נשאית של גן שטרם התגלה.
הסיפור שלי לא נגמר שם, שנתיים לאחר מכן, באוקטובר 2006, קיבלתי הודעה שהעובר שלי בן ה-12 שבועות בר קיימא. לאחר שתי הפלות, בעלי ואני היינו מאושרים. יום אחד, ביצעתי בדיקה עצמית של רקמת השד שנשארה לי. כשמיששתי את הנקודה שבה הרקמה החדשה פוגשת את הרקמה הישנה, הרגשתי "דבר" קטן.‘
הצלחתי לפנות מיד לרופאה המקומית שלי. היא ביצעה אולטרסאונד וביופסיה בבוקר יום שישי. עד יום שני אחר הצהריים אובחנתי כחולה בסרטן השד השני שלי בתוך שלוש שנים. השאלה מה לעשות ומתי הפכה קריטית עוד יותר. זו הייתה תופעה חדשה. לאחר ביקורים רבים אצל הרופאים, בעלי ואני החלטנו שאסיר את הגידול ואתחיל כימותרפיה בשבוע 22 להריון של התינוק שלנו. כן, הייתי עצבנית וכן, פחדתי. אבל תמיד הייתה לי אמונה, ואמונה היא מה שהחזיק אותי לאורך כל המסע הזה. ב-22 במרץ 2007, נולד בננו. הוא הגיע ארבעה שבועות מוקדם מהצפוי, אז הטיפולים שלי התקדמו. היה לו ראש מלא שיער, משקל טוב וריאות חזקות. סיימתי את הכימותרפיה, הקרינה וההרספטין. קיבלתי את "אישור הבריאות הנקי". כל יום שאני מסתכלת על ילדיי הוא הישג נוסף וברכה.