שאלה חמישית

הניו יורק טיימס פרסם לאחרונה מאמר מאת סוזן גובר, "“לחיות עם סרטן: תסמונת המטופל הטוב”", שהטיל ספק בחשיבות של היותה מטופלת למופת. כאשר סוזן אובחנה לראשונה, היא הייתה נעימה, והנהנה בנימוס בפגישה עם הרופאים שלה. היא חששה שאם תשאל יותר מדי שאלות, היא תזניח או תיפגע שלא במתכוון על ידי הצוות הרפואי שלה.

אישה אחת בקבוצת "Embrace" של שרשרת לנשים החיות עם סרטן מתקדם ציינה שבכל פעם שהלכה לפגישה עם אונקולוג, היא הרגישה שלא נותרו תשומת לב מצד צוות המרפאה והרופא שלה. יום אחד, היא הלכה ישר לפגישה שלה מברית מילה. היא הייתה לבושה יפה ומאפרת. צוות המרפאה היה מחמיא למדי והקדיש לה תשומת לב רבה. האונקולוג שלה, שבדרך כלל דיבר איתה תוך כדי קריאת התיק שלה, יצר קשר עין והעיר כמה נפלא היא נראית. האישה החליטה שמעתה ואילך, היא תמרח שפתון ותגיע לפגישות שלה לבושה היטב. היא אמרה לקבוצה שהיא מרגישה כאילו היא "יוצאת" עם האונקולוג שלה - היא רוצה שיבחינו בה.

נשים רבות מתקשרות לשרשרת עם שאלות לאחר תור לרופא או סריקות - שאלות שסביר לשאול את הרופא במהלך תור. עם זאת, הן חוששות לשאול שאלות אלה כי הן לא רוצות להיתפס כחסרות אמון. כשיש לך חששות, ייתכן שלא תרימי את הטלפון ותתקשרי לרופא כי את "לא רוצה להטריד אותו". את חוששת שיתויגו אותך כ"מטופלת קשה". בסופו של דבר, זה הגוף שלך, זה החיים שלך. אל תפחדי לדבר ולהגן על עצמך כי אם לא תעשו זאת, משהו רציני עלול לחמוק מעינייך.

כשאנו מתכוננים לחג הפסח, אנו נזכרים כיצד העם היהודי היה צייתן וצייתן מחשש לפגיעה נוספת בידי המצרים. משה גם דאג ליכולתו לעמוד מול פרעה בשם העם היהודי, מודאג שהוא יחמיר את המצב שכבר היה גרוע. במציאות, רק כאשר משה דיבר ודגל למען עמו, הוא והיהודים שוחררו. מה היה קורה עם העם היהודי אם משה לא היה עומד למענם? אני מוסיף שאלה זו לארבע השאלות שכבר נקבעו, שייאמרו בליל הסדר שלי כתזכורת להעצים את עצמי במרדף אחר בריאות ורווחה.