בלוג

מבת של מתנדבת משרשרת לפעילה בקמפוס משרשרת

A young woman with long brown hair wearing a mauve top stands outdoors, smiling at the camera. Green trees and grass are visible in the blurred background.

אני חושבת שהייתי מעורבת בשרשרת מההתחלה. כאשר רושל שורץ ייסדה את הארגון הזה, היא ניסתה למלא חלל בקהילה. כשהתמודדה עם האבחון והטיפול בסרטן השד שלה בגיל 27 בלבד, היא הבינה שאין תמיכה לנשים יהודיות צעירות הסובלות מסרטן השד. וכך, בחדר ההמתנה של סלואן-קטרינג, נולדה שרשרת.

ישנם היבטים רבים ושונים למה שעושה שרשרת, ולסוג התמיכה והחינוך שהיא מספקת לקהילות כה רבות ברחבי הארץ. אחד האירועים שתמיד ציפיתי להם באופן אישי הוא אירוע ארוחת הצהריים השנתי של שרשרת. הייתי מגיעה עם אמי, שבדרך כלל ניהלה את האירוע או עזרה בניהול המכירה הפומבית השקטה, בסביבות 6 או 7 בבוקר כדי לעזור בהקמה. יחד עם עוד כמה בנות של מתנדבות, הייתי מניחה חוברות על כל השולחנות ועוזרת בהקמת פריטי המכירה הפומבית. הייתי קוראת ושומעת על ניצולות סרטן השד שקיבלו תמיכה משרשת, וחינכתי את עצמי מהי המשימה של שרשרת.

ככל שהתבגרתי והתחלתי להפנים את המסרים והמטרות של שרשרת, והייתי עדה להשפעה שהייתה לה על נשים כה רבות, רציתי להיות מעורבת למען עצמי. כל חיי הייתי בת של מתנדבת, אבל רציתי לעשות יותר מזה. למדתי בתיכון "פריש" ורציתי לנסות להביא את המסרים של שרשרת לשם. החלטנו להשתתף ביום הוורוד של שרשרת, יום להעלאת מודעות וכסף למען שרשרת. יחד עם בתי ספר תיכוניים רבים אחרים ברחבי הארץ, מכרנו חולצות טריקו והצטלמנו עם תאי צילום. שרשרת הייתה חלק פעיל בחיי ומשהו שהיה קרוב מאוד לליבי.

כשהתחלתי ללמוד ב-NYU כסטודנטית שנה א', פגשתי סטודנטית שנה ג', מישהי שבסופו של דבר תהפוך לשותפתי לדירה. באמצע אותה שנה, אמה אובחנה כחולת סרטן השד, ובילתה את שארית השנה בטיפולים. במהלך תקופה זו, שרשרת שימשה כמערכת תמיכה גם לאמה, וגם לה ולאחיה. היא אוהבת לומר שלא חשבה שתגיע לסיום הלימודים בלי התמיכה וההבטחה של שרשרת. אחרי אותה שנה, ואחרי שאמה סיימה את הטיפול, נפגשנו לארוחת צהריים. היא סיפרה לי שהיא ואדם נוסף רצו להקים מועדון שרשרת במרכז העיר, וביקשו ממני להצטרף להנהלה. זה היה לכבוד גדול, והתרגשתי מאוד לקבל חלק משרשרת כחלק מחיי החדשים בקולג'. מיותר לציין שאהבתי את ההנהלה, ועכשיו לקחתי את מקומה כאחת הנשיאות המשותפות.

מה שהבנתי בשנה האחרונה הוא שהפרספקטיבה שלי הייתה פגומה. כשהתנדבתי כילדה, עם אמי, חשבתי ששרשת היא רק תמיכה לנשים שעוברות בעצמן טיפולים. מה שהבנתי עכשיו הוא ששרשת מספקת הרבה יותר. באמצעות נוכחותה של מועצת שרשרת במרכז העיר, לא רק שחינכנו רבים על המציאות של סרטן השד ושכיחותו ביהדות אשכנז, אלא גם סיפקנו תמיכה והיינו משאב עבור רבים שבני משפחותיהם עוברים טיפולים. מאז הקמת המועצה הזו, הבנתי איזה יתרון יכול להיות לשרשרת בקמפוס, וכמה חשובה באמת הנוכחות שלנו.

לכן, אני מעודד כל אחד ואחת מכם להיות מעורבים ב"שרשרת" בקמפוס שלכם, בין אם זה אומר להצטרף למועדון או להנהלה, או להקים מועדון "שרשרת" משלכם בקמפוס. אני בטוח שתמצאו את זה כחוויה משמעותית ומשפיעה להפליא.