אמא שלי - הסלע שלי

כשהייתי בת 20, ההורים שלי באו לראות אותי במפתיע בקולג'. הם סיפרו לי שאמא שלי חולה בסרטן השד בשלב 2 ושהיא עומדת לעבור כריתת שד וכימותרפיה בחודשים הקרובים. פחדתי עליה ופחדתי לאבד אותה. אמא שלי, הסלע שלי, הייתה חולה. היא הייתה זו שתמיד הייתה שם בשבילי, דאגה לי, ועכשיו הייתי צריכה לראות אותה עוברת את תהליך הניתוח והטיפול. לוחמת שהיא, היא שרדה את זה בהצלחה! עשרים שנה מאוחר יותר, אמא שלי בריאה וללא סרטן.

בגיל 20, את לא באמת חושבת שסרטן יכול לקרות לך, אבל זה תמיד היה לי בראש ומצאתי את עצמי תוהה כל הזמן, "מה אם?". אז כשהגעתי לגיל 35 התחלתי ללכת לתוכנית מיוחדת לנשים הנמצאות בסיכון מוגבר לסרטן השד. תארו לעצמכם את הפתעתי כששנתיים לאחר מכן אובחנתי כחולה DCIS. עכשיו אמא שלי הייתה צריכה לראות אותי עוברת את אותו ניתוח, את הכאב הרגשי והפיזי של כריתת שד. בחרתי בכריתת שד כפולה עם שחזור מיידי. בעלי ואני לא היינו מצליחים לעבור את זה בלי האהבה והתמיכה של אמא שלי. היא הייתה שם בשבילי, טיפלה בשלושת ילדיי, התכוננה אותם למחנה, הסיעה אותם לפעילויות שלהם, בישלה וניקתה. יחד עם זאת, היא דאגה שיהיה לי בנוח והייתה כתף לבכות עליה כשנזקקתי לתמיכה שלה. היא גם סיפרה לי על שרשרת ועל תוכנית לינק. התחברתי לשרשרת ויכולתי לדבר עם נשים אחרות שעברו את אותו המצב שלי והן עזרו לי בתקופה קשה זו בחיי. הם הצליחו להנחות אותי לדבר על הסרטן שלי עם הילדים שלי. וכמובן, לעולם לא אשכח את היום בו קיבלתי את ה-Busy Box שלי ואת כרית הצוואר היפה שלי משרשרת. בכיתי כי הייתי כל כך שמחה שאנשים שלא פגשו אותי בכלל באופן אישי כל כך אכפת להם ממני!

אמא שלי היא ותמיד תהיה הסלע שלי. אני רוצה לאחל לה ולכל האמהות המיוחדות האחרות יום האם שמח מאוד!