ניצול אחד מבין מדענים

מאת: רושל שורץ, מנהלת בכירה

לאחרונה חזרתי מכנס בן חמישה ימים שאורגן על ידי האגודה האמריקאית לחקר הסרטן, בו השתתפתי כחבר בתוכנית "השורדים-מדענים". זו הייתה הזדמנות עבור המדענים בלב מחקר הסרטן לפגוש ולדבר עם ניצולי סרטן. וזו הייתה הזדמנות מדהימה עבורנו - ניצולי כל סוגי הסרטן - לפגוש את אלו הנוקטים צעדים לקראת ריפוי. יותר מכל, עזבתי את הכנס בתקווה - לא בגלל תגלית או טיפול מבטיחים - אלא בגלל המספר העצום של גברים ונשים המסורים למדע הסרטן. כמוך, קראתי על ניסויים קליניים בעיתונים, ואף השתתפתי בכמה שתואמו על ידי בתי חולים ומוסדות רפואיים שונים שבחדרי ההמתנה שלהם ביליתי שעות רבות מדי. אבל לא ממש הבנתי את עומק המחקר שנעשה ברמה הגנטית - "מרתף" שלם של מחקר שבו מדענים מנסים למפות את ריצוף הגנום שלנו וליצור טיפולי סרטן מותאמים אישית על סמך המפות הייחודיות הללו. מושבי המליאה היו מלאים באלפי מדעני מחקר - בחדרים בגודל של מגרש כדורגל, ובמקרים מסוימים, עם גרפים ושקופיות שקשה לי לעקוב אחריהם כמו משחק כדורגל! זו הייתה אחת החוויות הבודדות בחיי שבה הרגשתי אסירת תודה על כך שהייתי מוצף.