הרהורים לשנה החדשה

אני זוכר את עצמי יושב בבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור כילד, צופה בשעון וסופר כמה דפי תפילה נותרו בתפילה. רציתי לברוח כשרב התחילה לדבר. והתפילה השקטה - ובכן, היא פשוט נמשכה לנצח. "אוי ואבוי, האם זה אי פעם ייגמר?"“

כמבוגר, אני מעריך כיום את תפילות חגי הנורא. אני אוהב את המנגינות שמאחדות את הקהילה לקול הרמוני אחד. המסר של הרב נותן לי הרבה חומר להרהר. התפילה השקטה הזו, לעומת זאת, היא עדיין אתגר. לפעמים, מחשבותיי הפרטיות מנחמות וממריצות, אבל לפעמים, הדממה קשה מדי מנשוא. כך או כך, דווקא בדממה הזו של תודעתי למדתי הכי הרבה על עצמי.

המסע האמיתי שלי מתרחש בשקט. כל האירועים שקורים בחיי הם רק צמתים – צעדים ראשונים, סיום לימודים, עבודות, חתונות, ילדים או מחלה – כולם רק נקודות זמן. בהרהור השקט אני מייחס את המשמעות.

כשאתם מתמודדים עם סרטן השחלות או סרטן השד, החיים עשויים להסתחרר סביבכם - ביקורי רופא, סריקות, טיפולים ומעקבים, תוך שמירה על מקומות עבודה ומשפחה. דברים אלה משפיעים על חיי המשפחה שלכם, על הרווחה הכלכלית שלכם ועל בריאותכם הרגשית והפיזית. אני חושדת שבשלב זה או אחר אולי חשבת, "אוי ואבוי, האם זה אי פעם ייגמר?" כפי ששיתפה בוורלי לוי, תומכת עמיתים משרשרת, בכתבה שלה. פוסט בבלוג חודש המודעות הלאומי לסרטן השחלות, "החלטתי שסרטן הוא כמו "חבטה בחפרפרת", משחק ארקייד שבו אתה מכה יצור קטן בראש ואחר צץ במקום שלא ציפית לו. אבל בדיוק כמו בארקייד, יש זמנים טובים בדרך. אתה לא יודע כמה חפרפרות תצטרך לחבוט בו, כמה זמן זה ייקח ואיך תעשה את זה - אבל אתה תעשה את זה. אני לא יכול ליהנות מהיום אם כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה מחר ואני לא יכול לעשות כלום בקשר לזה בכל מקרה, אז תרים את הראש, תחייכי על הפנים ותיהני מכל הדברים הנפלאים שיש לחיים להציע."“

בעונת החגים הזו, אני ממליץ לכם לנצל את השקט, בין אם בתפילה, במדיטציה, או סתם במציאת זמן שקט כדי להרהר כיצד התפתחה השנה האחרונה, איזו משמעות הייתה לה עבורכם, ומהן תקוותיכם, חלומותיכם ושאיפותיכם כשאתם מתקדמים. כולנו בשרשרת מקווים שתמצאו כוח, התחדשות ומשמעות כשאתם חוגגים את השנה החדשה הקרבה.