אמא משרשרת משלימה מעגל“

זו השנה השלישית שאני משתתפת באירוע ההתרמה השנתי של שרשרת. האווירה האוהבת והמקבלת עוטפת אותי כשאני נכנסת לחדר. זה מרגיש כל כך מוכר למרות שאני מכירה רק קומץ אנשים.

אני חושבת על מאי 2011. עברתי כימותרפיה. מזג האוויר בחוץ נהיה נעים, אבל הייתי תקועה בחורף אינסופי. קיוויתי שאוכל ללבוש שמלה יפה, ללכת לאירוע התנדבות ולחגוג עם נשות שרשרת שנתנו לי כוח, אבל לא הצלחתי לגרור את עצמי מהמיטה. הכימותרפיה גזלה ממני את האנרגיה. איזה הבדל שלוש שנים יכולות לעשות! השיער שלי, למרות שהוא עדיין לא ארוך כמו שהיה לפני הכימותרפיה, נופל בצורה מכובדת מעבר לכתפיים. השרירים שלי עדיין מרגישים רגועים משיעור היוגה המוקדם שלי בבוקר. ואני מרגישה שלמה בידיעה שאני כאן כתומכת של שרשרת. אני חווה רגע של "מעגל סגור".

אני נכנסת פנימה ורואה את רושל שורץ ואת צוות שרשרת מחייכות ומברכות את אורחיהן. הברכות כל כך חמות שזה כאילו כולם משפחה. אבל ככה זה מרגיש בשרשרת. אתם משפחה. אני מפלסת את דרכי בין קהל האנשים שמנשקים שלום לאלה שאני מכירה ומחייכים שלום לאלה שאני לא. אני נכנסת לאולם הנשפים הראשי ולוקח רגע להתרשם מהעיצוב היפהפה. סרטון הרווחה של השנה מדגיש את תוכנית בני המצווה של שרשרת. זה היה מתאים לחלוטין, שכן השנה שרשרת חוגגת את שנת בת המצווה שלה. מה שנשאר לי הכי הרבה הוא משהו שנאמר על ידי ילד בן 13 בסרטון שאיבד את אמו ואז את סבתו לסרטן השד. הוא אמר, "לא קשה להשפיע על אנשים אחרים".“

אני חושבת על הבת שלי, שלושה שבועות לפני בת המצווה שלה. אני זוכרת את אצבעותיה הקטנות, ולא מאמינה שהיא אותה אישה שעומדת לצידי היום. היא אישה צעירה ויפה - בוגרת, אכפתית ובטוחה בעצמי. בדומה לשרשרת, היא תומכת בי כפי שאני תומכת בה. אני מביטה מעבר לשולחן על חוליה נוספת בשרשרת שלי, אמי. אני כל כך שמחה שהיא כאן איתי הבוקר. חזקה ככל שאני - או חושבת שאני - זה מנחם שאמא שלי לידי, במיוחד בזמן שאני צופה במצגת הווידאו. אני יודעת משנים עברו שאני בוכה בדרכי. השנה הזו אינה שונה. 

כשאני מתהלכת בחדר ונפרדת, אני מבחינה שהחדר עדיין מלא. אף אחד לא ממהר לעזוב. זה מקום בטוח שבו כולם מרגישים נתמכים ומקובלים. הנשים הנפלאות של שרשרת צריכות להתגאות בארגון היפה הזה ואני שמחה להיות חלק ממנו.