דיבור על המציאות הלא מדוברת של סרטן

סבתי נפטרה בשנת 1995 לאחר מאבק ממושך בסרטן השד. בכל שנות מחלתה, אני לא זוכרת שהיא השתמשה במילה "סרטן". היא דיברה על היותה "חולה", "חלשה", "לא טובה", וביקשה ממני, על ערש דווי, לזכור אותה. "אל תשכחי אותי", היא הייתה אומרת שוב ושוב, שברירית וקירחה, ובניגוד לבאבי הבטוחה בעצמה שדחפה אותי על נדנדת הפארק כילדה, זרועותיי חזקות משנים של תפירת סוודרים במפעל. אני זוכרת שישבתי לצידה, ספרי משפטים על ברכי בזמן שלמדתי למבחנים ליד מיטת בית החולים שלה, וחשבתי שבקשתה מוזרה: "אל תשכחי אותי". איך יכולתי לשכוח אותה, סבתי שלי, שעזרה לגדל אותי?

אבל המציאות בדור של סבתי הייתה שאלו שחלו בסרטן נשכחו לעתים קרובות. המחלה עצמה לא נידונה. היו שלחשו על "ינה מחלה" – "המחלה ההיא" – ביידיש. אחרים היו מתייחסים ל"מילת ה-C", מבלי לבטא את המילה עצמה. חששות מ"עין הרע" – עין הרע – העיבו על שיחות אמיתיות על סרטן, וחששות לגבי נישואין בקרב בני משפחה אילצו רבים להסתתר במידה מסוימת.

לפני אחת עשרה שנים בשבוע שעבר, גם אני אובחנתי לראשונה עם סרטן השד - בת 28, עורכת דין שמגדלת שני ילדים קטנים. ולצערי, לא הרבה השתנה בקהילה היהודית מאז שאובחנה סבתי. למרות שפע הארגונים הפונים לצורכי הקהילה, לא הייתה תגובה יהודית לסרטן השד, למרות שאחת מכל 40 יהודים ממוצא אשכנזי נושאת מוטציה גנטית שהופכת אותנו לסיכון גבוה כמעט פי עשרה לפתח סרטן שד, סרטן שחלות וסרטן קשור תורשתי. מחקר חדש מצביע על רגישות גנטית גם בקרב משפחות יהודיות ספרדיות.

ייסדתי את "שרשרת", ארגון ארצי לסרטן השד הפועל לצורכיהן של נשים יהודיות ומשפחות המתמודדות עם סרטן השד, כדי למלא את החלל הזה. בעשר השנים האחרונות השקנו 11 תוכניות לאומיות, כולל אחת העוסקת בסרטן השחלות בקרב משפחות יהודיות. קיבלנו בברכה יותר מ-1,600 נשים לרשת התמיכה הלאומית שלנו. ענינו ליותר מ-24,000 פניות בנושא סרטן השד, הצגנו יותר מ-250 תוכניות חינוך ברחבי הארץ, וחינכנו סטודנטים ביותר מ-150 קמפוסים ברחבי הארץ. הוענק לנו מושב בוועדה המייעצת הפדרלית לסרטן השד בקרב נשים צעירות ומענקים פדרליים לפיתוח תוכניות ספציפיות לנשים יהודיות ומשפחות שנפגעו מסרטן השד.

אולי אפילו יותר ממה ששרשת השיגה בעצמה, אני גאה שסללנו את הדרך לקבל את פני השכנים לקהילה הבודדה הזו של סנגוריה ותמיכה בסרטן. כיום ישנם יותר מ-30 שותפים של שרשרת תומכת - ארגונים יהודיים המפתחים תוכניות מקומיות לסרטן השד וסרטן השחלות ברחבי הארץ - התורמים לתגובה הקהילתית היהודית הגוברת לסרטן.

כשאני מציינת היום את יום הולדתי ה-40, ניצולת סרטן פעמיים, אני חוגגת לא רק את החיים שבהם זכיתי, אלא גם את חייהם של אלו, כמו סבתי, שמסעותיהם עם הסרטן - שכבר אינם בגדר לחישה נשכחת - מצאו את קולם.