שחייה - אופניים - ריצה - חזרה

אם מישהו היה אומר לי שיום אחד ארוץ לשיעור ספינינג, אעשה ספינינג ואז ארוץ שלושה מייל הביתה, הייתי חושבת שהם משוגעים. ובכל זאת, זה היה רק יום אימון אחד מני רבים כהכנה לטריאתלון ניו יורק 2015. לפני שלוש שנים אובחנתי כחולת סרטן השד ובנוסף לפחדים הטיפוסיים, חשבתי שאאבד את הדבר האחד שמגדיר אותי - החיוניות שלי. לא במובן הספורטיבי, אלא באנרגיה שהבאתי לעבודה שלי, למשפחה שלי, לחיים שלי. זו הייתה תקופה קשה ביותר, אבל עם תמיכה של חברים ומשפחה נפלאים וארגונים מדהימים כמו שרשרת, הצלחתי להחזיר לעצמי את בריאותי הטובה ועכשיו אני חזקה מתמיד.

לאורך הדרך, לא היה נדיר לשמוע מאחרים שהמצב שלי "לא הוגן". הייתי צעירה יחסית, דאגתי לעצמי, והיה לי עוד כל כך הרבה מה להשיג. עם זאת, הבנתי שמה שבאמת לא הוגן הוא האדם שאובחן כחולה בסרטן ואין לו מערכת תמיכה במקום - אין חברים להישען עליהם, אין משפחה להתאחד סביבה, אין משאבים לספק את מה שצריך - זה לא הוגן. אז, כחלק מצוות שרשרת, אשחה בהדסון, ארכב על אופניים בכביש המהיר ווסט סייד, וארוץ בסנטרל פארק לא רק כניצחון אישי על הסרטן, אלא כדי להראות לנשים אחרות שעוברות את אותו הדבר שהן לא לבד.