הודו לחג ההודיה

שוב הגיע זמן הודו! אני כבר לא אוכלת את הציפור. אולי זה בגלל שאחרי המאבק שלי בסרטן השד, איבדתי את התיאבון ליצור המעופף. מבחינתי, תרנגול הודו החג הפך להיות אנלוגי לחוויית סרטן השד שלי. הרגשתי כמו תרנגול הודו של חג ההודיה של 2009 - חתוך, מתובל, ממולא וגולף.

התמודדותי עם סרטן השד החלה באפריל 2009. זמן קצר לאחר האבחון, עברתי כריתת שד פרופילקטית בבית החולים ממוריאל סלואן קטרינג, ולאחר מכן שילוב כימותרפיה חזק. ביום הראשון שלי לכימותרפיה, כשישבתי בחרדה בחדר ההמתנה, פתחתי בשיחה עם האישה שישבה לידי, שהתבררה כמייסדת של חברת Sharsheret, רושל שורץ. לאחר שיחה קצרה איתה, כבר לא חשבתי על מצבי ועל עצמי, אלא על כוחה ואומץ ליבה להתמודד עם סרטן השד.

ניתוחי השחזור וכריתת השחלות שלי בוצעו בו זמנית ימים לפני חג ההודיה, מה שסימן באמת את סיום הטיפול וההחלמה שלי מסרטן. סיימתי את הניתוחים והטיפולים שלי ובתקווה נקייה מסרטן. גופי ונפשי, בני 43, ספגו מכות במשך 7 חודשים, אך רוחי מעולם לא נשברה. הייתי אסירת תודה באמת להיות עם כל מי שאהב אותי.

וכך, חג ההודיה קיבל משמעות חדשה עבורי. זה הפך לזמן להרהר בדברים שהייתי אסירת תודה עליהם - כמו לשרוד סרטן השד. זה היה זמן להודות, לא רק על הברור מאליו, אלא על אלפי הרגעים המאושרים, על שלל הברכות, על הרופאים והאחיות ב-MSK, ועל האהבה והתמיכה המדהימים של משפחה, חברים וקהילה במהלך המסע האישי שלי. באופן אירוני, שנתיים לאחר מכן, אני שוב תרנגול הודו של חג ההודיה! החתכים והתפרים החדשים שלי משחזור הפטמות הם תזכורת לעבר ולכל מה שאני אסירת תודה עליו - שנתיים נקייה וללא סרטן! 

לאחרונה פגשתי שוב את רושל באירוע. שמחתי כל כך לראות אותה ולדעת שהיא בסדר. אני נרגשת עכשיו להיות תומכת עמיתים ברשת הארצית של שרשרת ולספק תמיכה לנשים אחרות. אני רוצה לעורר השראה בנשים עם סרטן השד כמו שרושל עשתה עבורי, מבלי דעת, במהלך המשבר שלי.