חושבת על מסע סרטן השד של אמי בפסח

כשאנו קוראים את סיפור יציאת מצרים בפסח הזה, ישנם נושאים רבים שמהדהדים במלואם כיום, וגם מתואמים כשחושבים על יקיריהם שנלחמים או שכבר הפסידו במאבקם בסרטן.

דיכוי זר וכמיהה לחופש; היינו עבדים במצרים ונלחמנו על בריחתנו וחירותנו האולטימטיבית. אמי (ז"ל) הרגישה שהיא שפחה הן לגופה, שכשל בה, והן למחלה הנוראית הזו. אבל, אמי, כמו רבים אחרים, הייתה לוחמת. ולכן הרעיון שיהודים הם עם מוגן ועמיד שישרוד כל מצוקה היה פעיל מאוד הן בקרב היהודים כשיצאו ממצרים והן אצל אמי, שנלחמה במחלה הזו במשך שש שנים.

היא לא הייתה עוזבת בקלות – והיא לימדה אותי על לקיחת שליטה גם כשאתה מרגיש שאין לך שליטה כזו, מציאת חופש ברוח יצירתית כשגופך לא עושה את מה שרצית, ואימוץ החיים שיש לך. היא מצאה דרך להיות חופשייה גם ברגעים שבהם פיזית אולי לא הייתה כזו.

החלטתי להתנדב עם שרשרת כמחווה לאמי. היא נפטרה לפני שלושים שנה מסרטן השד, וסיפורה נכתב ללא עזרת המשאבים הנפלאים שרשרת מספקת לחולים ולמטפלים בהם. שרשרת הייתה יכולה להיות מקום גם עבורי וגם עבור אבי למצוא תקווה ותמיכה.

חירות מוגדרת כמצב של אי-כליאה או עבדות. היהודים נדדו במדבר במשך 40 שנה כדי שנוכל להיות חופשיים; ועבור אלו המרגישים כבולים על ידי סרטן, שרשרת היא מגדלור של תקווה המציע משאבים שיכולים לעזור לשחרר את רוחם, אם לא את גופם.