הזמן טס כשנהנים

זה נכון שאומרים שהזמן טס כשנהנים.

הקיץ הזה הייתה לי הזכות להתמחות בשרשרת. אני לא מאמינה שעברו כבר תשעה שבועות, והזמן שלי בשרשרת כמעט נגמר!

כששמעתי לראשונה על שרשרת, לא הבנתי כיצד סרטן השד והשחלות הם עניין יהודי. לא הבנתי סיכון גנטי או תמיכה רלוונטית תרבותית. עם זאת, במהלך תשעת השבועות האחרונים, צפיתי בהשראה בצוות שרשרת כשהם סיפקו תמיכה אישית למתקשרים, שידכו תומכים עמיתים, עבדו עם אנשי מקצוע בתחום הבריאות כדי לספק תמיכה רלוונטית תרבותית לחולים, עבדו על תוכניות הסברה לאומיות, השתתפו בכנסים, ארגנו שיחות ועידה, וובינרים וסימפוזיונים רפואיים כמשאבים לניצולים וכלי חינוך אחרים על מחקר הסרטן העדכני ביותר, ועבדו עם ספורטאים ומתנדבים כדי להעלות את המודעות למשימה של שרשרת.

שרשרת הוא מקום מסביר פנים בצורה יוצאת דופן. אני זוכרת כמה עצבנית הייתי ביום הראשון שלי כמתמחה. עם זאת, צוות שרשרת עשה מעל ומעבר כדי לגרום לי להרגיש רצויה כחברה בצוות שלהם, אפילו ביום הראשון שלי. התשוקה, המסירות והאדיבות של צוות שרשרת מדבקים, שכן אי אפשר שלא לחייך ביראת כבוד כשנכנסים למשרד שרשרת. המשרד תמיד שוקק מתנדבים, סטודנטים וצוות. הטלפון מצלצל כל הזמן במשרד הקליני, ומרכז ההגשה תמיד שוקק פעילות כאשר ערכות Thriving Again, Busy Boxes וערכות Best Face Forward נשלחות לנשים.

בכל יום אני נדהמת יותר ויותר משרשת. המתקשרות, המתנדבות, ההשפעה והאנרגיה של הארגון הן ללא תחרות. אבל אני הכי שואבת השראה מהנשים. החוליה שגורמת לשרשרת לגדול. הנשים שדנות בשאלה אם לעבור בדיקות גנטיות. האם שאובחנה לאחרונה וכבר מחפשת לשמש כמשאב עבור אחרים. האישה שסיימה זה עתה את סבב הכימותרפיה הראשון שלה. נשים בכל השלבים השונים של מסע הסרטן שלהן, שאובחנו בשלבים שונים. האישה שהתקשרה לשרשרת ממש לפני הניתוח כדי להודות לנו על תמיכתנו. עלינו להודות לנשים אלה על אומץ ליבן, אומץ ליבן וההשראה המתמדת שלהן, כי בלעדיהן שרשרת לא הייתה קיימת.

לקראת סוף תקופתי בשרשרת, אני רוצה להודות לכל הנשים, המתנדבות, הצוות ותומכי שרשרת שעוזרים להפוך את שרשרת לארגון המדהים שהוא. אני עצובה לעזוב, אבל אני מצפה להמשיך ולתמוך בשרשרת ולהפיץ את הבשורה על הארגון המדהים הזה!