כולנו אסתר

מגילת אסתר קצת תמוהה, לא בגלל הרקע האקזוטי שלה, אלא דווקא משום שזהו ספר בתנ"ך שמעולם לא מזכיר את אלוהים כלל. לא צריך להיות תאולוגי כדי לראות כאן אירוניה. 

עם זאת, גאונותם הפרשנית של הרבנים מוצאת את נוכחותו של אלוהים במקומות נסתרים בכל רחבי המגילה ובתוך הסיפור. בפרט הם משחקים עם השם אסתר ומקשרים את שמה לשורה אחורה בספר דברים (לב, כ) שהיא אמירה של אלוהים בגוף ראשון:

אסְטִירָה פַנָאי מֵהֶם, אסתר פני מהם ואראה מה יהיה אחריתם כי דור היפוכים הם תחפוכות.

ראו! אלוהים מסתתר מאחורי אסתר, אשר מסתירה את זהותה עד שזו תקופה של תפניות עבור עמה. זו הסיבה שאנו שרים בשיר פורים. מי שניכנס אדר….וינהפוצ' הו  אלוהים יהפוך את המצב ויהפוך את מה שקרה.

כמי שחיה כיום בעולם הסרטן, אני חושבת שכל הנשים שעוברות או עברו טיפול בסרטן הן כמו סבתא אסתר האמיצה שלנו. בין אם אנחנו הולכות עם כובעים על הראש... ובין אם לא, אם אנחנו נראות רזות מהרגיל... ובין אם לא, בין אם אנחנו מרגישות כמו עצמנו... ובין אם לא, כולנו חיות על ספקטרום כלשהו של נסתרות ביחס לסרטן שלנו. האם זה שם כדי שכולם ישימו לב אליו או לא? איך היינו מרגישות לגבי תצוגה פומבית של מצב כה אישי? איך היינו מרגישות לגבי אי קבלת הנוחות והתמיכה שאנו עשויות לרצות משום שאף אחד לא יכול לראות מה אנחנו מחזיקות? 

כאשר מרדכי בא לשכנע את אסתר (ד': יב-יד) לעמוד על עמה ולהתייצב לפני המלך, הוא אומר לה: אל תחשבי בנפשך שתוכלי להימלט בארמון המלך יותר משאר היהודים. כי אם תתמידי לשתוק בזמן הזה, יבוא ליהודים רווחה וישועה ממקום אחר (מקום שני שבו מסתתר נוכחות ה' אך שם) ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם דווקא לזמן כזה השגת את מעמד המלוכה!”

אני מאמין שיש רגעים שבהם אנחנו יכולים לבחור לשתף את הסיפור שלנו, אפילו להפתיע אנשים בכך שאנחנו מספרים להם שאנחנו חיים עם סרטן. זה יכול ללמד אנשים בצורה פשוטה להיות רגישים ומודעים למה שזה כרוך. זה יכול ליידע אנשים שהם לא לבד שיש להם אם, אחות, אישה או חברה שחולה ושיש תמיכה זמינה עבורם. אם אנחנו לא נמצאים בתקופה שבה המצב שלנו יכול להיות מוסתר, אנחנו יכולים לעזור ללמד אנשים איך הם יכולים לעזור, ואיך זה נראה להיות אדם שחי תקופה של מאבק אישי. זהו מצב אנושי שמאחד את כולנו בנקודה זו או אחרת בחיים.

סיפור פורים מכיל לא רק את סיפור ההסתרה הזה, אלא גם מסר יפהפה של קרבה קהילתית ותמיכה. זו הסיבה שאנו שולחים מתנות מזון זו לזו בפורים ומתנות לעניים. זה כדי להגביר את הרגישות שלנו לכך שהסתרת מי שאנחנו עם נטל הבדידות הנוסף היא הסוג הגרוע ביותר של מצב. זוהי בדיוק הרוח העומדת מאחורי הטיפול האוהב הניתן לכל הנשים דרך שרשרת; הושטת יד בתקופה המוקדמת של האבחון, תמיכה במהלך הטיפול, אימוץ צרכי המשפחה המורחבת, עדכון אנשים על התקדמות חדשה בטיפול במחלות וחגיגת כל רגע ורגע - כל אלה דוגמאות לדרך חיים פורימית. כאשר אנו מאוחדים בדאגה זו לזו, אנו מסוגלים למלא גם את ההוראה הזו מאסתר: לכל היהודים, בריאים וחולים, צעירים ומבוגרים... היה אור ושמחה. 

מי ייתן ופורים יהיה זמן שבו כל היופי והטוב הכמוסים שבך יזרחו. ושתוכל לחגוג כל תפנית בחיים עם קצת הומור ושמחה.