אנחנו המיומנים – יום כיפור 2019/5780

רבות מהתפילות לחג הנורא מביאות עמן אתגרים כאשר אתם נמצאים בעיצומו של טיפול או מנסים להבין כיצד להשקיט את הפחד שתמיד חי בכם שהסרטן עלול לחזור. 

לפעמים, עם זאת, ניתן להפוך מעט תפילה על פיה ואולי לעזור בדרך קטנה כלשהי.

כך היה לי השנה כשהתכוננתי ללמד שיעור מקוון לקהילת שרשרת. אני הולך לתפילה שאני מצפה לה כל השנה, כי חיני כחומר, תפילה לערב ליל כל נדרי, הבנויה על שורה בירמיהו י"ח:

הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּ֜ה לֹא־אוּכַ֨ל לַעֲשָׁר֥וֹת לָכֶ֛ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הִינֵּ֤ה כַּחֹ֙מֶר֙ בְּיַ֣ד הַיּוֹצֵ֔ר כֵּן־אַתֶּא֥ם בְּיָדִי בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל 

בית ישראל, הלוא אוכל לנהוג בכם כיוצר הזה? - נאם ה'. כחומר בידי יוצר, כך אתם בידי, בית ישראל! בשיר, דמותו של אלוהים כאומנן העובד בנו כחומר מתרחבת וכוללת גם בנאי אבן, נפח, זגג, מלח, זגג, אורג וצורף כסף, המביאים כוח, מיומנות ויופי לחומרים שלהם. זוהי דוגמה יפה של ימי הביניים... פיוט (שיר ליטורגי יהודי), שמזכיר לנו לא רק את כוחו של אלוהים אלא גם את הקשר שיש לנו עם אלוהים שנקרא ה בריט/בְּרִית.

בשנה זו, בה גם אני הפכתי לניצול סרטן, עלה בדעתי שבפעמים רבות במהלך השנה הייתה לי הרגשה שאני בעצמי רק גוש חימר, שדוקרים אותי, גורמים לי פעולות, מנותחים אותי, מכות אותי מכל מיני מכונות וכלים. התפילה כבר לא הייתה שירה על אלוהים, אלא הפכה באופן דרמטי עוד יותר לתיאור של איך הרגשתי באמת.

אבל לא רציתי לוותר על התפילה הזו בגלל ניתוק פתאומי.

אז דמיינתי את כל בעלי המלאכה המדהימים: טכנאים, אחיות, רופאים ומטפלים שעבדו באמנות, עיצבו, תפרו וארגו את גופי וחיי יחד כדי שאוכל להגיע לרגע הזה. והצלחתי להיפתח שוב לאפשרויות של התפילה.

זה גם נתן לי הזדמנות להרהר כיצד אוכל לראות את עצמי ואת חיי כיותר מסתם "גוש חימר". אז היה נהדר להיתקל בגרסה חדשה של התפילה שאני שמח להביא לקהילת שרשרת. בגרסה זו אנו יכולים להתפלל לקבל את עצמנו שעברו שינוי ועיצוב בצורה כלשהי שיכולה להכיל אהבה, להיות מקלט, לשמור על אמת ושלום, לייפות ולשמור על המהות הטהורה ביותר שלנו.  

וזה נראה כמו משהו נפלא ויפה להתפלל עליו, לא?

שנה טובה וגמר חתימה טובה

נְקִישָׁה כָּאן לביצועה של אודליה ברלין לפיוט

קי היני קצ'ומר

30 בספטמבר, 2014

יום כיפור: אם אנחנו החימר
אם אנחנו החימר ביד הקדר,
הבה נעצב מעצמנו כלי
שבו להחזיק את אהבתך.
אם אנחנו האבן ביד הבנאי,
הבה נבנה לעצמנו מקדש
כדי שתוכל לשכון בתוכו.
אם אנחנו הברזל ביד הנפח,
הבה ניצור לעצמנו יסוד
שמירה על האמת והשלום.
אם אנחנו ההגה ביד ההגה,
הבה נווט את הספינה למקום מבטחים
על פני ימים סוערים.
אם אנחנו הזכוכית ביד הזגג,
הבה נעשה מעצמנו מראה,
כדי לשקף את אורך האינסופי.
אם אנחנו הבד ביד האורג,
הבה נהפוך את עצמנו לשטיח קיר
לייפות את עולמך.
אם אנחנו הכסף ביד הצורף,
מי ייתן ונשיל את הסיגים שלנו בכור ההיתוך,
אך המהות הטהורה ביותר שלנו נשמרת.

מָקוֹר: https://parashapoems.wordpress.com/2014/09/30/yom-kippur-if-we-are-the-clay/, מאת אליזבת טופר