למה רצתי: סיפורו של ספורטאי מקבוצת שרשרת

כמו כל הירוקיםב-"הרפתקאות דו", זה התחיל בפייסבוק ופוסט של רושל שורץ, מייסדת Sharsheret, על ריצת חצי מרתון ניו יורק. ברגע, כשמתקבלות כמה מההחלטות הטובות ביותר, קפצתי על העגלה ואמרתי, "אני צריכה לרוץ לכבוד יום הולדתי ה-40." וכאן התחיל מסע כל כך עוצמתי שהוא ירגש אותי במשך שנים רבות.

שרשרת מייצגת כל כך הרבה דברים: כוח, נחישות, אושר, עצב, אובדן, חינוך, קידום, אמונה וחברות. בתוך כל זה, אסור לנו לשכוח ששרשת פירושה פשוטו כמשמעו שרשרת או חוליה. אגב, למרות שאני לא שורדת או נאבקת בסרטן השד, כל אחת מהתכונות שהוזכרו של שרשרת חלה עליי. הכל הרגיש נכון, החל מיצירת דף לגיוס כסף למטרה כה יקרה לליבי ועד לחציית קו הסיום לזרועותיה של המנטורית השקטה שלי ואישה שמשמעותית לי כל כך ומייצגת את הכוח שכולנו טומנות בחובנו, אך לא כולנו מתחברות אליו.

שם הייתי בבוקר יום ראשון, קפואה קלות ולבד במכלאה שלי. היופי והשלווה של סנטרל פארק בניו יורק, אפילו מוקף ב-25,000 רצים, היו מכריעים, והדמעות זלגו. הייתי שבוע לפני גיל 40. התגברתי על מכשולים רבים בחיי וירדתי קרוב ל-45 קילוגרמים. השלתי קליפה מזלזלת שהאפילה על כל תחושת העצמי שלי ועמדתי לרוץ 21.1 מייל. זה נכון: לפני 8 חודשים לא יכולתי ללכת במעלה גבעה ועכשיו הייתי לבושה מכף רגל ועד ראש בוורוד, מייצגת ניצולות סרטן השד ואלו שעדיין לא שמעו על מאבקן. והייתי אמורה לעשות את זה, נחושה לרוץ קדימה מאוטובוס המטאטאים.

לא מוכן למה שיבוא אחר כך זו לשון המעטה. מייל ראשון, מייל שני, מייל שישי והבטחה לצאת מסנטרל פארק ולעלות על שטח מישורי. כשנכנסתי לקילומטר ה-12 - ותאמינו לי כשאני אומר לכם שהרגליים שלי חזרו לקילומטר הרביעי - היה לי כוח חדש לצידי: אמונה, האמונה שלא משנה מה יקרה, אחצה את קו הסיום. אחצה את הקו לא רק בשבילי, למרות שזה תמיד יהיה אחד ההישגים הגדולים ביותר שלי. השלמתי כאבים ותשושים ב-3 שעות ו-16 דקות עבור קבוצת שרשרת. הייתי חלק ממשהו גדול ממני, אינטנסיבי יותר ממה שאני יכול להבין במלואו וזה יישאר אחד הימים הגאים ביותר בחיי.

להצטרפות לצוות שרשרת למרתון ניו יורק 2014 ביום ראשון, 2 בנובמבר, בקרו באתר: http://bit.ly/1g0NLI0.