מפת דרכים לצמיחה פוסט-טראומטית

מה אתה עושה כניצול סרטן (או "משגשג" כפי שאני קורא לעצמי) כשאתה עובר ניתוח שהוא לחלוטין לא קשור לסרטן?

שכבתי על שולחן הניתוחים בזמן שהמרדים והאחיות הכינו אותי להליך שלא רק שלא היה לו שום קשר לסרטן השד שסבלתי ממנו חמש שנים קודם לכן, אלא שעבור רוב האנשים זהו הליך חוץ קליל. ובכל זאת הייתי מבועתת ובכיתי כמו ילדה קטנה. האחיות לא יכלו להבין למה אני כל כך נסערת, עד שאמרתי להן שהפעם האחרונה שעברתי ניתוח זה היה בגלל סרטן.

הייתי למעשה אדם בריא במיוחד (ובר מזל) לפני הסרטן. מעולם אפילו לא שברתי עצם, שלא לדבר על שהייתי בבית חולים. עקרו לי את שיני הבינה שנים לפני הסרטן ואני זוכר שלא היו לי שום בעיות או פחד - למעשה חשבתי שהרדמה זה כיף! אבל הניתוחים הקשים, הביקורים המפחידים אצל הרופאים והדקירה והדחיפה בימי כימותרפיה שהובילו לתופעות לוואי נוראיות הותירו אותי עם כמה צלקות רגשיות שמתלקחות כשאני נמצאת במה שאני אקרא עכשיו "מצבים רפואיים", גם אם המצבים האלה בכלל לא קשורים ל-C הגדול. אני מניח שזה סוג של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

אבל מכיוון שיש לי, בתקווה, עוד הרבה שנים לפניי, החלטתי שאני רוצה לנסות ולרפא את עצמי מה-PTSD הזה כדי שאוכל להתמודד ואפילו לשגשג בפעם הבאה שאמצא את עצמי ב"מצב רפואי". כדי לגבש מפת דרכים, ביקשתי מכמה מומחים כמה טיפים. בסינתזה של העצות המדהימות הללו, הגעתי למפת הדרכים שלי ל-PTG שלב אחר שלב. היא עדיין לא נוסתה, אבל אני מתכננת להשתמש בה בפעם הבאה שאמצא את עצמי במצב רפואי. אתם מוזמנים לבדוק אותה בעצמכם ולספר לי איך זה הולך!

שלב ראשון: מסע במורד נתיב הזיכרונות.

אחד הנושאים שהמומחים חזרו עליהם מספר פעמים הוא הצורך לחקור ולזהות את הרגשות והגישה שלנו כלפי מצבים רפואיים, ולאחר מכן לנסות באופן פעיל לשנות אותם. אז לפני שאתם צריכים להתמודד עם המצב הרפואי הבא שלכם, הוציאו את המחברת והעט!

כדי לחקור, עלינו לחזור אחורה בזמן. אם אתם חוו טראומה קשה, ייתכן שזה משהו שאתם צריכים לעשות בעזרת מטפל מוסמך, אך אם אתם מרגישים שאתם יכולים להתמודד עם זה, אני מציע להתחיל בכתיבה בפירוט רב ככל האפשר על כל אחד מהמצבים הרפואיים הקשורים לסרטן שאתם זוכרים. עצמו את עיניכם. ראו את החדר, את הרופאים, את האחיות. אפשרו לעצמכם לחוות איך זה היה להיות שם. כתבו בדיוק מה אתם רואים. ואיך בדיוק זה גורם לכם להרגיש.

לדוגמה, אני רואה את עצמי שוכב במיטת בית חולים עם עירוי יוצא ממני ואחות זרה ניגשת לתת לי תרופה לא מוכרת. המיטה לבנה. קירות החדר לבנים. השמיכה שלי היא מעין דוגמה כחולה ולבנה. יש לה ריח של אלכוהול לחיטוי. אני מרגיש פחד, בדידות וכאב. זה מרגיש כאילו פיל עומד על חזי ואני לא יכול לנשום. אני מתחיל לבכות ואומר בכעס לאחות שתעזוב אותי בשקט.

כעת, עברו על כל תרחיש שכתבתם עליו. שאלו את עצמכם בכל מקרה ממה באמת פחדתם? או ממה כעסתם? מה בדיוק גרם לרגשות שהיו לכם? לדוגמה, לא באמת כעסתי על האחות, פחדתי כי הרגשתי שאיבדתי שליטה על הגוף שלי. רשמו כל מה שעולה לכם בראש.

עצמו את עיניכם פעם נוספת. בכל תרחיש, נסו למצוא משהו חיובי בחוויה. אולי זה קטן כמו החבר שמחזיק את ידכם, הפרחים שעמיתיכם לעבודה שולחים לכם, או החיוך שמטופל אחר שולח אליכם. או שאולי זה משמעותי יותר, למשל, כשהייתי במצב הזה, אבי ניגש למיטה והחזיק את ידי כל הלילה כדי שהרגשתי בטוחה. למישהו קרוב אליי באמת הייתה הזדמנות להיות שם בשבילי, ואני, מישהו שכמעט ולא מבקש עזרה, זכיתי לחוות את הטיפול הזה. על דף נייר חדש, רשמו כמה שיותר מהיתרונות האלה שאתם יכולים לחשוב עליהם.

התעלמו מהעמוד/ים הראשון/ים שבו אתם מספרים על חוויותיכם השליליות והטראומטיות. שרפו את הדפים אם אתם חושבים שזה יעזור לכם באופן סמלי לשחרר את האסוציאציות הללו. קראו את החיוביות שלכם לעתים קרובות ככל שיידרש כדי לעזור לכם להתחיל ליצור אסוציאציות חדשות.

שלב שני: קבל תמיכה מאחרים.

לפני שאת נכנסת למצב הרפואי הבא שלך, מצא/י תמיכה עמיתית. בין אם זה קבוצה או מנטור, מצא/י אנשים שיכולים להזדהות עם מה שאת מתמודדת איתו ויכולים לאמת את הרגשות שלך. סביר להניח שאלה יהיו אנשים אחרים שחלו בסרטן, מטפלים או אנשים עם רמה גבוהה מאוד של אינטליגנציה רגשית. לדוגמה, לשרשרת יש רשת תמיכה עמיתית מדהימה המספקת זיווג אישי עם אישה שעברה מצב דומה. או Thrivacious, הארגון שהקמתי עבור נשים דוברות אנגלית בישראל, מספק סדנאות קבוצתיות ומפגשים עם נשים אחרות שנפגעו מסרטן. בין אם זה טיפול אישי, קבוצתי או טיפול אישי עם איש מקצוע, דבר/י עם האנשים האלה בימים שלפני הניתוח. בדוק/י אם אחד/ת מהם יבוא/י איתך. הדבר החשוב ביותר הוא להקיף את עצמך באנשים שיכולים להבין, להזדהות ולהציע חיזוק חיובי.

שלב שלישי: יום הפלישה לנורמנדי.

ביום הניתוח, אל תגיעו לבד. בואו עם הצבא שלכם. אמנם אדם יכול לעזור (ראו שלב שני), אך זה כולל גם הבאת כלים אחרים אתכם - אולי מחברת האסוציאציות החיוביות שלכם, האייפוד שלכם עם כמה שירים טעונים מראש שגורמים לכם להרגיש רגועים ומאושרים, חפץ שאתם מרגישים שמייצג את האומץ שלכם וכו'. נסו לחייך כמה שיותר - גם אם החיוך מזויף. הוכח שהפעולה הפיזית של חיוך מרוממת את מצב הרוח ומקלה על חרדה. ולבסוף, אם אתם עדיין מרגישים עצבניים, ספרו לצוות הרפואי איך אתם מרגישים ולמה אתם מרגישים כך. לדוגמה: "אני מרגיש עצבני כי עברתי כמה ניתוחים מפחידים וכואבים מאוד בעבר".“

שלב רביעי: רשמו את האסוציאציות החיוביות החדשות שלכם!

בכל פעם שאתם חווים חוויה חדשה, זוהי הזדמנות ליצור אסוציאציות חיוביות חדשות בבנק הזיכרון שלכם. לכן ודאו שאתם באמת קולטים אותן על ידי כתיבתן!

צעד חמישי: לחיות חיים ששווה לחיות אותם.

בסופו של דבר, סרטן הוא דבר גרוע. אבל אם נוכל להרהר בחוויה שלנו כהזדמנות למידה וכמקום לצמיחה, נוכל לתת לסרטן אצבע אמצעית גדולה ושמנה ולהמשיך הלאה ולשגשג בחיינו.

-אלונה מץ, מייסדת ומנהלת בכירה של משגשג, משגשג הסרטן.