מאחורי המסע שלי לסרטן השד

19 ביוני 2017 הוא יום שייחרט לנצח בזיכרוני. זה היום בו אובחנתי כחולת סרטן השד. עד אותו יום, ידעתי מעט מאוד מחלות - הדאגה הבריאותית הגדולה ביותר שלי הייתה כמה זמן הזרוע שלי תכאב מחיסון השפעת. אבל באותו יום, הכל השתנה.

מאז שאני זוכרת את עצמי, עשיתי בדיקות שד עצמיות במקלחת באופן קבוע. סרטן השד אינו נפוץ במשפחה שלי, אבל תמיד הרגשתי שאם זה משהו שאני יכולה לגלות בעצמי, למה לקחת את הסיכון ולא לבדוק באופן קבוע. באחר צהריים טיפוסי של סוף שבוע הרגשתי גוש יוצא דופן בשד ימין שלי בזמן המקלחת. השדיים שלי תמיד היו "גושיים", אבל זה הרגיש שונה מה"רגיל". בשבוע שלאחר מכן עברתי ממוגרפיה, שלא הראתה שום דבר חשוד באזור שהרגשתי. אבל הגינקולוג שלי שלח אותי לאולטרסאונד, שהוביל לביופסיה, שהובילה לאבחון של קרצינומה צינורית מסוג ER+PR+HER2.

בחרתי לעבור כריתת שד כפולה, וזמן קצר לאחר הניתוח נאמר לי שיש גרורה קטנה מאוד בבלוטות הלימפה, מה שהוביל להסרת 19 בלוטות לימפה בסך הכל. לאחר מכן היה ניתוח נוסף להסרת רקמה נוספת, 6 שבועות של הקרנות וכריתת רחם אלקטיבית, שכללה הסרת השחלות, החצוצרות, הרחם וצוואר הרחם. למרות שאני שלילית ל-BRCA, בחרתי לעבור את כריתת הרחם לשקט הנפשי שלי.

הסיפורים של נשים כמוני, לעומת זאת, עמוקים הרבה יותר מהניתוחים ומהפגישות עם הרופא. הסיפור האמיתי שלי הוא שאני אישה בת 43 ואם לשלושה ילדים בני 13, 11 ו-8. אובחנתי 6 חודשים לפני בת המצווה של בתי ודאגתי שתוכניות החיים שלנו יצטרכו להשתנות. בנוסף, כאמא שנשארת בבית, לא ידעתי איך אתמודד עם כל צרכי המשפחה היומיומיים - ארוחת ערב, נסיעה לאימוני בלט, אימון כדורגל, אימון תזמורת. הכל נראה כל כך מכריע פתאום. אבל בנסיבות החשוכות האלה אנחנו באמת יכולות להעריך את האור סביבנו. המשפחה שלי בלוס אנג'לס דאגה שלעולם לא אהיה לבד והתחלפה להישאר איתנו ולעזור לי בכל הניתוחים שלי. חמי וחמותי סיפקו שירות ארוחות למשפחה שלנו. הקהילה היהודית המגובשת שלנו בפורטלנד הייתה מדהימה וביקרה אותי מדי שבוע, שלחה לי חבילות טיפול, ארוחות ואמרה "משבח" באופן קבוע עבורי בבית הכנסת שלנו. ובמהלך ההכנות לבת המצווה של בתי, ניהלנו שיחות רבות כמשפחה על לקחים יהודיים של אמונה ותקווה בתקופות קשות. המסורות והטקסים היהודיים שלנו נירמלו את התקופות הקשות מאוד. היו בהחלט רגעים רבים של פחד ודמעות רבות נשפכו, אבל הרגשתי כל כך הרבה תמיכה ואהבה סביבי, שכשאני מסתכלת לאחור עכשיו, דווקא אלה הם ששמרו עליי אופטימית ותקווה לאורך כל הדרך.

כיום, המנה היומית שלי של ארימידקס היא תזכורת מתמדת לא למה שעברתי, אלא כמה אני בר מזל להיות איפה שאני. אני אסיר תודה לנצח למשפחתי, לחבריי, לקהילה היהודית ולאמונה היהודית על התמיכה העצומה בשנה וחצי האחרונות.   

טליה תשתף את סיפורה עם המנהלת האזורית של שרשרת בקליפורניה, ג'נה פילדס, ביום שני, 4 במרץה בתוכנית של הפדרציה היהודית של פורטלנד רבתי "מה יהודי בסרטן השד והשחלות?" למידע נוסף והרשמה לחצו כָּאן.