רוקדים בדרך שלי להחלמה

הקשר שלי לשרשרת התחיל שבוע לפני הניתוח שלי. כמה מתלמידי כיתה ו' ערכו מכירת מאפים כחלק מפרויקט בת המצווה המשותף שלהם לטובת שרשרת. הם לא ידעו שאני אובחנתי לאחרונה ועדיין מתאוששת מהביופסיות הראשוניות שלי. לא התכוונתי לפספס את התמיכה במטרה המדהימה הזו. כשהגעתי לביתן לקנות, הבנות שמו מוזיקה והתחילו לרקוד לצלילי אחד השירים שלימדתי אותן כוריאוגרפיה באותו שבוע בכיתה שלנו. צחקנו ורקדנו ממש שם בכניסה ושכחתי לגמרי לרגעים מה אני עומדת בפני בשבוע שלאחר מכן. הלב שלי היה כל כך מלא. ידעתי עמוק בפנים שאני באמת צריכה להתגבר כדי שאוכל ללמד ולרקוד עוד ריקודים שוב עם כל התלמידים שלי.  

הגידול שלי התגלה בממוגרפיה הראשונה שלי אי פעם. הלכתי באותו יום כל כך אופטימית. לא הייתה לי סיבה לדאגה "אמיתית". אין לי היסטוריה משפחתית של סרטן השד. הייתי בבריאות כללית מצוינת ורקדתי 7-8 שיעורים בשבוע. לימדתי ואז התאמנתי. לימדתי אירועי גיוס כספים לזומבה לחודש המודעות לסרטן השד במכוני הכושר שבהם אני מלמדת. אף פעם לא חשבתי שהתוצאות שלי יהיו סרטן השד. פשוט חשבתי שאעשה את הממוגרפיה באותו בוקר ואוכל ללכת לבית הספר לשיעור הראשון שלי. את אף פעם לא חושבת שזה יכול לקרות לך עד שזה קורה. גילוי מוקדם הציל את חיי.

ריקוד הוא באמת טיפולי עבורי. זוהי אחת הפעילויות הראשונות שהצלחתי לחזור אליהן 10 שבועות לאחר הניתוח. ההחלמה הייתה תהליך איטי, אבל כל יום אני מגלה שאני יכולה לעשות משהו שלא יכולתי לעשות קודם, וזה מאוד מבטיח. עשיית משהו שאני נלהבת ממנו הייתה כוח מניע עבורי בדרך להחלמה. קהילת הכושר של המחול והאימונים הקבוצתיים היא קהילה תומכת מאוד. ברגע שהרגשתי חזקה מספיק לחזור לרקוד, כולם היו כל כך חמים ומעודדים. אחד הדברים האהובים עליי בהוראת ריקוד וכושר זומבה הוא החיבור לאנשים והשמחה הטהורה על פניהם כשהם רוקדים איתי. זה הפך את האתגרים שאני מתמודדת איתם להרבה פחות מרתיעים. אני גם עובדת עם מאמן פיזיותרפיסט פנומנלי.

ריקוד איפשר לי להתחיל להתאושש מהר יותר מכל הרופאים שלי חשבו שאוכל. כמדריך כושר אתה מתחיל להבין את הגבולות שלך; לפעמים דוחף את עצמך להשיג מטרות מסוימות. נקודת המבט הזו היא שעוזרת לי להתקדם בהחלמה שלי. וחשוב מכך, למדתי גם את החשיבות של מנוחה בתהליך ההחלמה. הגוף שלי עבר כמה שינויים דרמטיים. אני מאמינה שאוכל לחזור למקום שאני רוצה להיות בו על ידי עקביות באימונים שלי והקשבה לגוף שלי. אני גם מציבה לעצמי מטרות קטנות וניתנות להשגה.

כל מי שמקבל אבחנה מכל סוג שהוא - לא משנה מהי האבחנה הזו - זה יכול לשנות חיים. את יכולה לתת לאבחנה שלך להגדיר אותך או שאת יכולה להגדיר אותה. כשאובחנתי עם סרטן השד בנובמבר דאגתי למשפחה ולחברים שלי וגם לתלמידות שלי. שמרתי את החדשות שלי לרשת תמיכה קטנה מאוד ואני כל כך אסירת תודה להם. לא רציתי להכביד על אף אחד בקהילה שלי עם חוסר הוודאות לגבי מה שקורה לי. לאנשים יש מספיק לחץ, לא רציתי להיות מקור לכך עבור אף אחד. לא הייתה דרך לעקוף את זה רק דרכו, והייתי נחושה לצאת בצד השני חזקה יותר מבעבר.

שבועיים אחרי שחזרתי לעבודה חגגנו את יום הורוד של שרשרת בבית הספר שבו אני מלמד. הייתה שם עובדת סוציאלית משרשרת לכבוד יום הורוד, שהיא הורה בכיתות שלי, וזה גרם לי לפנות אליה. אחרי האירוע הזה זכיתי להתחבר לשרשרת וללמוד עוד על איך אני יכולה לתרום בחזרה לאחרים אחרי החוויה הקשה שלי.

אני עדיין בדרך להחלמה ואני כל כך אסירת תודה לשרשרת ולכל מה שהם עשו למעני. אני אסירת תודה על התמיכה שלהם ועל ההזדמנות הזו לשתף את הסיפור והחוויה שלי, ובתקווה לעורר השראה באחרים להמשיך להיות חזקים ואמיצים ולדעת שהם לא לבד במסע שלהם.