הספד לרושל א"ה: רכיבה של פעם בחיים

לפני שאני מתחיל, אני רוצה לומר כמה דברים לרוצ'י - אני רוצה לבקש ממנה סליחה על כל דבר שעשיתי ואמרתי. אני גם רוצה לחלוק את תודתי העצומה על כל מה שלימדת אותי ושיתפת איתי ב-13 השנים האחרונות, ולבסוף, אני רוצה לאשר מחדש את מה שאתה כבר יודע, שאני, יחד עם מועצת המנהלים והצוות של שרשרת, נקדיש את עצמנו להמשך העבודה החשובה שאהבת כל כך. בשבוע שעבר אמרת לי, "שררשת מצילה את חיי. זה אחד הדברים האחרונים שמביאים לי הנאה אמיתית בחיי".

העבודה עם רוצ'י הייתה מסע של פעם בחיים, מאתגרת אותי ואת הצוות המדהים בשרשרת להשיג יותר ממה שיכולנו לדמיין. היא הפכה את הבלתי נתפס למציאות. לרוצ'י היה חזון - ליצור ארגון יוצא דופן (היא לא הסכימה לקבל בינוניות), ארגון יוצא דופן שיתמוך בנשים ובמשפחות יהודיות ויספק להן את התמיכה כשהן זקוקות לה בכבוד, במקצועיות ובחמלה. בתוך 14 שנים בלבד, שרשרת צמחה מקומץ מתנדבות לארגון הלאומי המוביל לנשים ומשפחות יהודיות המתמודדות עם סרטן השד וסרטן השחלות. אבל 14 שנים בזמן של רוצ'י הן אפילו לא 25 שנים בזמן רגיל. היא הייתה המוטיבציה האולטימטיבית, ואם היית מצטרף למסע הזה עם רוצ'י היית צריך להבין שאין זמן לבזבז כשמדובר בטיפול בנשים ובמשפחות של שרשרת ובחינוך הקהילה בכללותה. אבל יחד עם זאת, היא הייתה מדגישה את הצורך פשוטו כמשמעו לחסום זמן לחשוב; לוודא שמה שאנחנו עושים נכון, וכל מי שהתחבר לשרשרת חשוב, הוא חוליה בשרשרת. התשובה בשרשרת היא תמיד כן, אנחנו יכולים לעזור. בעקבות רוצ'י, אף אימייל לא נקרא, אף הודעת טקסט לא נענית, אף פוסט בפייסבוק לא מתעלם.

בשיחה עם חברי מועצת המנהלים של שרשרת אמש, ניסינו לתאר איך זה היה לעבוד עם רוצ'י. לינדה תיארה את רוצ'י כמעין שדה מגנטי שמשך את כולם אליה להצטרף אליה במאמציה. ובעוד שהיא הייתה משכנעת, הוסיפה דנה, היא גם כיבדה את אלה שיקראו לה אתגר. למעשה, רוצ'י הייתה לוקחת קונפליקט והופכת אותו על פיו. היא לימדה אותנו שאנחנו לא נרתעים מקונפליקט, אנחנו מתעמתים איתו. אני זוכרת שלפני כמה שנים; גבר ראה תמונה של שרשרת בגבעת הקפיטול ולא הבין את זה כסוגיה פוליטית כלשהי. לאחר מכן הוא שלח הודעה זועמת לכתובת הדוא"ל הראשית של שרשרת כדי להביע את אכזבתו מהארגון. במקום פשוט להתעלם מההערה הזו שנראית מטורפת, רוצ'י יצר קשר אישי כדי להגיב. לאחר שדיבר עם שולחת הדוא"ל הזועמת, הוא בסופו של דבר הודה לה על שפנתה אליו, והפך לתומך נלהב של שרשרת. היא הסבירה שאם מישהו כל כך כועס שהוא צריך לפנות אליו ולפלוט מסרים קשים, הוא חייב להיות נלהב מהעניין. אנחנו צריכים לאמץ את התשוקה הזו ולהפוך אותה למשהו חיובי. 

ורוצ'י הייתה נלהבת להביע הכרת תודה. אם אי פעם קיבלתם ממנה פתק אישי, סביר להניח ששמרתם אותו. היא ידעה בדיוק את המילים הנכונות לומר תודה כדי לגרום לכם להרגיש שעשיתם שינוי. ואני יודעת שהיום היא אסירת תודה עצומה לכל מי שעזר לה להגשים את חזונה. כפי שאמרה לעתים קרובות, "שרשרת משגשגת לא בגלל שאישה אחת ייסדה ארגון לאומי, אלא בגלל שזרעי הארגון הזה נזרעו בקהילה הזו, המשתמשת במעשי חסד, במעשי טוב לב, כמדד למדידת תרומות יוצאות דופן - נשים וגברים - רבים מכם שנמצאים כאן היום, הייתם מחויבים לששרשרת." וההשלכות של תרומותיכם יהיו ללא ספק ארוכות טווח. 

אני יכולה לעמוד כאן שעות כדי לתאר את רוצ'י ואת האנרגיה האינסופית שלה, את הצחוק המדבק שלה, את הגאונות שאין שני לה, אבל אני רוצה לסיים עם המסר הראשון שרוצ'י שיתפה איתי, וכנראה המשמעותי ביותר.

לפני 13 שנים הלכתי לבית הכנסת המקומי שלי, בני ישורון, כדי לשמוע אותה מדברת על ייסוד שרשרת. בסיום ההרצאה, היא שיתפה תובנה על הדלקת נרות שבת, שמאז האבחון שלה, קיבלה משמעות רבה יותר. בכל ליל שישי במשך שנים היא ביקשה מאלוהים בתפילת י"ח רצון לאחר שברכה על הנרות: "וזכיני לגדל בנים ובני בנים חכמים וניבים, אוהבי ה', יריעי אלוקים, אנשי אמת (הענק לי את היכולת לגדל את ילדיי ונכדיי להיות אנשים חכמים ומבינים שאוהבים את ה', יראי שמים וישרים)."“

ובמשך שנים רבות, היא התמקדה בתכונות שרצתה שיהיו לילדיה. היא רצתה שהם יהיו אנשים חכמים ומבינים, אוהבי אלוהים, יראי אלוהים וישרים. לאחר שאובחנה כחולת סרטן השד, התמקדה כעת בשתי מילים אחרות בתפילת יְהִי רצון, להן לא נתנה בעבר משקל מספיק: "וְזַכִּי לַעֲלֹתַי לַעֲלֹתַי". היא התמקדה בכל מה שרצתה שילדיה יהיו, אך התעלמה מהעובדה שמעל לכל, היא צריכה להיות ראויה כדי לגדל את ילדיה.

רוחי, כשאנחנו מביטים בשלמה ודוד, והם גבוהים יותר ממטר 1.80 היום, אני חושב שזה הוגן לומר שהיית זוכה לגדול (היה ראוי לגדל את ילדיך). במהלך 14 השנים האחרונות, עזרת להם לגדול מילדים קטנים בני 3 ו-5 לצעירים הנפלאים שהם היום, עם הערכים המוצהרים בתפילת יחי רצון, אנשים חכמים ומבינים. לאחרונה אמרת לי שאתה רוצה להיות שורדים, ועבורך, שורדים פירושם נכדים. לעתים קרובות התייחסת לילדיהם של דליה ואפרים כנכדיך. אבל היה סמוך ובטוח ששלמה ודוד יטמיעו את אהבתך, כוחך וערכיך בנכדיך. הם יבלו שעות בהתבוננות באלבומי בר המצווה והטיולים היפים באירופה שיצרת באהבה רבה בחודשים האחרונים, הם ירגישו את האנרגיה שלך כשהבנים שלך ישירו וירקדו כפי שעשית איתם במטבח שלך. ומורשתך תתרחב גם מעבר לנכדיך שלך, לכל נכדינו. כל אלו בקהילה היהודית שנגעתם בהם, אלו שאומרים ששרשת הצילה אותם בדרכים כה רבות, ישתפו את חוויותיהם עם ילדיהם ונכדיהם במשך שנים רבות. זוהי מורשתכם.

רוצ'י, כולנו נתגעגע אליך נורא, אבל תמיד תהיי איתנו. אנחנו אוהבים אותך.