מציאת נורמליות חדשה

כשאני נשענת לאחור ומהרהרת בשלוש השנים האחרונות מאז שאובחנתי כחולה בסרטן שד גרורתי, אני מבינה שזו הפעם הראשונה שאני מרגישה כמו עצמי הישן לפני הסרטן. במבט לאחור, הכל נראה כל כך מטושטש - הייתי במצב הישרדות וניסיתי להקדים את מה שצריך לעשות רק כדי להישאר בחיים ובריאה. אני מסוג האנשים שתמיד מצפה למה שיבוא; הייתי צריכה לדעת שיהיה זמן שבו אוכל לנשום ולהרגיש "נורמלית" שוב. בזמן שניסיתי למצוא את ה"נורמלי" החדש שלי, התמזל מזלי למצוא את שרשרת דרך המלצה באחת מקבוצות הפייסבוק אליהן הצטרפתי. בזמן שעדיין ניווטתי עם האבחון שלי, יצרתי קשר עם בוני בקוף. מיד התחברנו - היא שאלה את כל השאלות הנכונות, ואהבתי את הגישה החיובית שלה. אני חיה את חיי על בסיס יומי עם השקפה חיובית, אז הייתי צריכה להתחבר למישהו כזה. היא תמיד מקדישה זמן לבדוק ולשאול אם יש משהו שהיא יכולה לעשות כדי לתמוך. אני אוהבת את כל המשאבים השונים ששרשרת מציעה - משיעורי ציור ועד הדרכות איפור - אלה הדברים הקטנים שעושים הבדל כל כך עצום במאבק היומיומי שלי.