למצוא את הסיפור שלי

לפני חודשיים נכנסתי למשרד של שרשרת ביום הראשון של ההתמחות בקיץ שלי. לא היה לי מושג למה לצפות. איך יהיו האנשים שם? האם אהיה לבוש נכון? מה אעשה? באותו רגע, לא הייתה שום דרך שיכולתי לדעת איזה קיץ צפוי לי.

יום 1 התחיל ויצאנו לדרך! לאחר הדרכה יסודית להפליא, קיבלתי ערימה של חומרי משאבים של שרשרת ואמרו לי להקדיש את אחר הצהריים ולהכיר את שרשרת באמת. המפקחת שלי אמרה לי שאם אני הולכת לעבוד בשרשרת כל הקיץ, אני צריכה לדעת יותר על מה שהיא עושה כדי שאוכל לפתח קשר לארגון. קיבלתי את עצתה, והיא צדקה לגמרי. בסוף היום הראשון, בהחלט הייתה לי תמונה טובה של מהי שרשרת. לאורך הקיץ, התמונה הזו התבהרה מיום ליום כשראיתי את האכפתיות ששרשרת מפגינה לנשים ולמשפחות שהיא משרתת וחשתי את החום שהיא מפגינה לעובדיה. המשרד הזה הוא משפחה וקהילה, ואני מרגישה בת מזל שהתקבלתי אליו.

אחד הפרויקטים שעבדתי עליהם הקיץ היה סיוע בפיתוח מצגות לשימוש בקמפוסים של מכללות. היבט חשוב של הפרויקט הזה היה "סיפור שרשרת". במהלך הקיץ שמעתי סיפורים רבים ושונים של שרשרת, וכשסיימתי את הפרויקט, התחלתי לחשוב הרבה על הסיפור שלי. למרות שעשיתי הרבה עם שרשרת הקיץ הזה ויכולתי בקלות לספר סיפור על כל מיני דברים, לא הצלחתי לשים את האצבע על מה הסיפור שלי. רק כשהתיישבתי לכתוב את פוסט הבלוג הזה סוף סוף מצאתי את הסיפור שלי. הסיפור שלי הוא סיפור של תנועה, מבלבול לביטחון. התחלתי את הקיץ הזה עם הרבה שאלות, גם לגבי ההתמחות הזו וגם לגבי עתידי כעובדת סוציאלית. אני עוזבת את שרשרת בביטחון; בטוחה שעשיתי עבודה משמעותית הקיץ הזה, ובטוחה שאני רוצה להקדיש את הקריירה שלי לשירות הקהילה היהודית. בזכות ההתמחות הזו, אני יודעת עכשיו שאני בדרך הנכונה. זו הייתה סביבה נפלאה שבה צברתי חוויות חדשות וללמוד מיומנויות חדשות, ואני נרגש לקחת את כל מה שצברתי כאן לקריירה העתידית שלי. תודה לכולם בשרשרת על קיץ נהדר.