מציאת תמיכה במקומות האפלים ביותר

ידעתי כבר 10 שנים, מאז גיל 23, שאני נשאית של BRCA2. בשלב מסוים היה צורך לקבל החלטות, אבל בעצת הרופא שלי, בחרתי במעקב. אתחתן, אתחיל עם ילדים ואבחן מחדש את האפשרויות שלי במועד מאוחר יותר. הרופאים שלי אמרו שזה יקרה עד גיל 40.

שנים חלפו, ושלושה שבועות לאחר יום הולדתי ה-33, זה סוף סוף הרגיש נכון - 25 בינואר היה היום לכריתת שד כפולה פרופילקטית.
במהלך המסע שלי פניתי לשרשרת. שני עמיתים תומכים מצוינים נתנו לי טיפים, עידוד ופורקן לכל מה שהייתי צריך, לקראת, במהלך ואחרי הניתוח. התרגשתי רגשית מהשפע האהבה והתמיכה שחשתי מאנשים שלא הכרתי כלל.

לאחר שמונה שעות של ניתוח, הרופא יצא לחדר ההמתנה, שם ישבה משפחתי וחיכתה לשמוע את החדשות הטובות. הניתוח הסתיים והרגשתי מצוין, אך כמה דגימות מהירות שנלקחו במהלך הניתוח הצביעו על כך שאולי הסרטן תפס אותי לפני שאני חליתי בו!

שישה ימים לאחר מכן, מנתח השד שלי התקשר ואמר, "למרבה הצער, דו"ח הפתולוגיה הסופי מראה אבחנה של סרטן השד, ובעוד שרוב הסרטן נבלם (DCIS), יש אזור שכבר החל לחדור לרקמת השד שמסביב. זהו אזור קטן מאוד וניתן לריפוי." דמעות עלו בעיניי וליבי התחיל לפעום בחוזקה. איך זה יכול לקרות לי? אני כל כך צעירה והיה לי זמן! הייתי פרואקטיבית!

כימותרפיה, הקרנות, עייפות, הפחדת הילדים שלי כי אין לי שיער; מה תהיה התוכנית? חיי התהפכו עם השאלות הלא נענוות הללו. מחשבותיי נדדו למקומות האפלים ביותר. מיד פניתי חזרה לשרשרת שהמשיכה להדריך אותי במסע הגרוע ביותר בחיי. מתמיכה רגשית, קולות של הגיון והרגעה מרגיעה, ועד לחבילות ומתנות בלתי צפויות מלאות במשאבים וצעצועים לילדים שלי. הכל היה כל כך גרוע, אבל שרשרת עזרה לי להרים את מצב הרוח והתקווה תוך כדי דאגה לי ולמשפחתי.

עברו חודשיים קשים... עוד ניתוח, לילות ללא שינה, דאגה לעתיד שלי ולמשפחתי; אבל סוף סוף הגעתי לשלווה בידיעה שאני נקייה מסרטן. אני חופשייה מדאגות לגבי הצורך בכימותרפיה והקרנות ומתחילה את חיי החדשים עם חזה גדול יותר, מניעה מתמשכת של סרטן בעזרת טמוקסיפן ומעקב בלבד, וגם משפחה חדשה - שרשרת. תודה לך, שרשרת, על כל מה שעשית בשבילי. אני תמיד אהיה כאן בשביל כולכם!