בלוג

אני מתחרה כדי לעורר השראה באחרים

A man wearing glasses, a white cap, and a pink and black cycling jersey that reads “TEAM SHARS*HERET” stands indoors against a beige wall and wooden door. He is also wearing black cycling shorts.

שמעתי על שרשרת כשדנה נוריס הזמינה את אשתי ואותי לאירוע. הסיפורים ששמענו היו מעוררי השראה ומרוממים. הנשים התחילו לעתים קרובות בתיאור חייהן העשירים והמספקים, אחריהם אבחנה, ואז הכחשה או פאניקה, בדיקות ובדיקות גופניות נוספות, ביקורי רופא, דחיפות, תרופות, הקרנות וניתוחים. שגרת יומן השתבשה, חלומותיהן נדחו, משפחותיהן התהפכו. אבל כל אחת מהן התמידה. החוט המשותף היה שרשרת, שסיפקה לכל מספר סיפורים תמיכה, עצה, עידוד וחברות. כששמעתי סיפור אחר סיפור, שכולם נשמעו מוכרים במידה מסוימת, ידעתי שאני צריכה להיות מעורבת.

אמי אובחנה כחולה בסרטן השד לפני שנים, כשאחי ואני היינו בבית ספר יסודי. אז לא דיברו על סרטן; אפילו הזכירו את המילה הזו היה שונדה. במשך שנים לא ידענו שאמא שלנו עברה ניתוח אחר ניתוח, עד רגע לפני שנפטרה, כשהייתי בת 13 ואחי בן 10. לא היה עם מי לדבר; להוריי הייתה מעט תמיכה מלבד חברים קרובים ובני משפחה, ואחי ואני היינו די לבד. האם היינו יכולים להפיק תועלת מארגון כמו שרשרת? בטח!

קפיצה קדימה של יותר מ-40 שנה, למועד שבו אשתי אובחנה. באותה תקופה, הבנים שלנו היו בערך באותו גיל כמו אחי ואני כשהיינו אצל אמא שלנו. הייתי צריך להיות חזק בשביל אשתי (למען האמת, היא הייתה החזקה בשבילי!) ובנינו. האם נספר לבנים? מתי? איך? מה לגבי חמותי הדאגנית והקשישה? האם היינו יכולים להפיק תועלת מארגון כמו שרשרת? בטוח!

קפצתי על ההזדמנות להצטרף למועצת שרשרת, בתקווה שאוכל להביא עמה פרספקטיבה וגישה שונה. וגם לא היססתי (טוב, אולי קצת...) כשג'ונתן בלינקן הזמין אותי להצטרף לטריאתלון של קבוצת שרשרת בניו יורק. מעולם לא הייתי ספורטאי גדול למרות שתמיד אהבתי ספורט, ומעולם לא התחריתי במרוץ מאורגן מכל סוג שהוא. היותי חלק מקבוצת שרשרת והשתתפות בטריאתלון סיפקו לי הזדמנות נפלאה להתקדם באופן אישי על ידי קביעת מטרה, הכנת תוכנית וביצועה עד להשלמתה בהצלחה.

היו אתגרים: מזג האוויר היה נורא באביב הזה, ולכן האימונים שלי התחילו באיחור. יש לי גב כרוני, וסבלתי מפציעה ברגל במאי, מה שגרם לי להתעכב. אבל התמדתי.

המטרות שלי צנועות: לסיים. לא להיפגע. לעורר השראה באחרים. ולהפיץ את הבשורה על שרשרת.

אני חייב להודות לאשתי ולמשפחתי על כך שאפשרו לי להקדיש זמן להתאמן, ועל כך שסבלו את אימוני הבוקר המוקדמים להחריד שלי. המאמנים שלי, מארק דיאז ואפייפה קיש מפיזיקלולוגיה, עזרו לי מאוד. אנשי הברזל ויטור גוארה וברק דונאייר הם הדוגמאות הנוצצות שלי. קיבלתי עידוד מהמילים ומהטיפות על הגב של חברים ועמיתים רבים, והשראה מאלה שסבלו מאתגרים פיזיים, במיוחד אלה שלא התלוננו והתמידו.

בזמן שאני נאבק במרוץ עצמו, אחשוב על אמי ואשתי, ועל אבי, על אחי ועל בניי, כולם שיכלו להפיק תועלת מ"שרשרת". אחשוב על הנשים האמיצות שנאבקו בחיים לאחר האבחון, ועל משפחותיהן שתומכות בהן, עם או בלי עזרתה של "שרשרת". ואהיה אסיר תודה על ההזדמנות הזו להיות ספורטאית אמיתית, ללבוש את מדי "שרשרת" ולהפיץ את הבשורה על ארגון חשוב זה.