לקחים מהשוויל 

לאחרונה חזרתי מטיול רגלי מדהים בן חמישה ימים לנשים במדבר ישראל עם חברתי, אילנה. טיילנו בחום של 32 מעלות צלזיוס, טיפסנו על הרים, על פני סלעים, דרך מעברים צרים, הלכנו 14-17 קילומטרים ביום על חול ואבן, במעלה מדרונות תלולים, ירדנו לעמקים, ובין חומות אבן ולאורך אפיקי נהרות יבשים. 

הטיול היה מאתגר, יפהפה, קשה, מלהיב, מתיש, מהנה, מפחיד ומדהים. 

בכל יום למדנו לקחים חדשים וחיזקנו לקחים ישנים, וכשהרהרתי בהם לקחים מהשוויל (שביל בעברית), הבנתי שכל אחד מהם קשור, או דומה, למשהו שלמדתי במהלך מסע הסרטן שלי. כפי שקרה פעמים רבות בעבר, הלקחים העמוקים ביותר של החיים גולשים להיבטים שונים של החיים. 

בתור התחלה, למדתי שאנחנו באמת קשוחים וחזקים יותר ממה שאנחנו חושבים. בדיוק כשאתה חושב שאתה לא יכול להתמודד עם שום דבר אחר, לא יכול לעשות עוד צעד, לא יכול להמשיך עוד שעה, אתה חופר עמוק ומגלה עוד אנרגיה, עוד כוח ויותר עוצמה בעצמך. למדנו זאת מהניסיון שלנו ומהעצים, הצמחים והפרחים המזדמנים שנתקלנו בהם במדבר. הצמחים האלה נראים כאילו צומחים יש מאין - חלקם נובטים מאבנים או מאדמה יבשה. כדי למצוא את החומרים המזינים והלחות כדי לשרוד, הצמחים האלה חייבים לחפור עמוק באדמה. שורשיהם חייבים להגיע הרבה יותר עמוק ממה שנראה אפשרי מלמעלה. גם לנו יש את היכולת לחפור עמוק כדי למצוא עוד אנרגיה כדי להמשיך, להתקדם ולטפס מעלה, פשוטו כמשמעו וגם באופן מטאפורי. אין ספק שלמדתי את הלקח הזה במהלך חוויית הסרטן שלי - בדיוק כשחשבתי שאני לא יכול לסבול יותר, עברתי את השלב הבא של הטיפול או את הסריקה הבאה. ואז... עברתי שוב את הצעד הבא. 

למדנו גם שאנחנו יכולים לעשות כמעט כל דבר שאנחנו רוצים... וזה הרבה יותר כיף ובר ביצוע כשאנחנו עושים את זה ביחד. זה גם בסדר לבקש עזרה. למעשה, בקשת עזרה משפרת את החוויה הן של מקבל העזרה ו הנותן. לאורך כל הטיול הזה, התאוששתי באופן אישי משתי פציעות, וכתוצאה מכך, היו פעמים שהייתי זקוקה לדחיפה, או להרמה, או למשיכה, או לדחיפה כדי להגיע לשלב הבא. ולכן, ביקשתי עזרה. יתר על כן, היו פעמים שהפחד שלי מנפילה השתלט עליי והסתמכתי על הביטחון וההדרכה של אחרים כדי שיעזרו לי לעבור את זה. וזה לא פגע בחוויה שלי - אלא הוסיף לקרבה ולקשר שהרגשתי עם הנשים האחרות. הן עזרו לִי לפעמים ועזרתי אוֹתָם בזמנים אחרים. אני יודעת שלא יכולתי לטייל בשבילים האלה לבד. יחד עברנו כל שלב בטיול, ויחד הגענו ליעדנו. הקשר החברתי והתמיכה החברתית הפכו את הכל לא רק לאפשרי, אלא גם למהנה יותר. כמובן, זה הזכיר לי את הסוד של 2Unstoppable, העמותה שאילנה ואני הקמנו יחד כדי לעזור לנשים לשפר את תוצאות מחלת הסרטן שלהן באמצעות פעילות גופנית. 2Unstoppable משלבת תמיכה חברתית כדי להניע תנועה, ותנועה שמטפחת קשר חברתי. 

לְבָסוֹף, למדנו את כוחו של התודעה. היו פעמים רבות שבהן הזכרנו לעצמנו שיהיה לנו מחשבות טובות – "אני יכולה לעשות את זה", במקום "אני לא יכולה!" דמיינו את עצמנו מנווטות בבטחה על קצה צוק או סולם תלול במורד צלע סלע, או הר, ואז עשינו את זה. נדהמתי לגלות איך המוח שלי יכול להעלות על הדעת סכנות באותה קלות כמו אפשרויות, ושיש לי את הכוח לשנות את כיוון המחשבות שלי. שוב, הכוח של להיות עם נשים אחרות עזר גם בזה – כי כשהבנתי שאחרות רואות את אותו הר תלול בצורה שונה ממני, הבנתי שעם מודעות, כוח רצון וכוח פנימי, לכל אחת מאיתנו יש את הכוח לעצב את התפיסות שלנו – וליצור את המציאות שלנו. 

כוח, כוח רצון, קשר חברתי וכוח התודעה: אלה הם לקחי החיים שאני מביא הביתה מהשביל, מהם אתחדש, אתאושש ואתחדש את חיוני לנצח. 

מישל סטראביץ היא המייסדת השותפה של 2Unstoppable, משאב שותפים של Sharsheret וארגון ללא מטרות רווח המסייע לנשים עם אבחון סרטןמשפר את התוצאות שלהן באמצעות פעילות גופנית. מישל אובחנה עם סרטן שד טריפל-נגטיבי בשלב II ביוני 2015 ומשמשת כתומכת עמיתים בשרשרת מאז 2016. למידע נוסף על 2Unstoppable, אנא בקרו באתר www.2unstoppable.org.