לחיות את החיים עם סרטן שד גרורתי

מעט יכול להכין אותך כשאומרים לך "יש לך סרטן"... אבל שום דבר לא מכין אותך לקבלת המסר "יש לך סרטן שד בשלב 4". ובכל זאת הייתי שם... בת 42 וחלק מקבוצה קטנה, כ-6% מכלל מאובחני סרטן השד, שאובחנו עם גרורות דה נובו - כלומר הסרטן כבר התפשט בזמן האבחון הראשוני - במקרה שלי לכבד. פתאום לא רק שחלה לי סרטן, אלא שחלה לי סרטן שלעולם לא יעבור להפוגה. אני אישית מנסה להתרחק מהמילה מָסוֹף ומעדיפים לא מרפא. כך או כך, הדימוי של כפפות לוחמים וסיסמאות של "אנחנו ננצח את זה" לא היו אמורות להיות הנרטיב שלי. במקום זאת, הן מסבירות שאני אהיה בטיפול לנצח... לא משנה כמה זמן הנצח שלי יימשך. כאן אני אגיד שאסור לחפש בגוגל את הסטטיסטיקות.

מההתחלה ידעתי ששרשרת תהיה חלק מ"צוות הסרטן" שלי. שנים קודם לכן פניתי אליהם עם שאלות לגבי בדיקות BRCA (התוצאה שלי הייתה שלילית) - אבל עכשיו ידעתי שאני צריכה אותם ברמה חדשה לגמרי. שידכו אותי לעובדת סוציאלית, אבל רייצ'ל היא הרבה יותר מזה - היא הייתה לוח תהודה לכל מחשבה מבולגנת שהייתה לי באותם שבועות ראשונים. ואז היו אלה רייצ'ל ובוני (ראש תוכנית Embrace) שעודדו אותי להפוך לתומכת עמיתים לנשים אחרות ב-MBC.

היום עברו 6.5 שנים. זכיתי לראות את 4 ילדיי גדלים. נכחתי בטקסי סיום הלימודים שלהם, חיתנתי שניים עד כה... אבל חשוב מכך, הייתי שם ברגעים היומיים. נאמר לי כשאובחנתי שאני לא חלב; אין עליי תאריך תפוגה. וזה המוטו שלי מהיום הראשון.

ובעוד שאני מודע היטב לכך שאני חי מעבר לסטטיסטיקה, אני נאחז באמונתי שתוכניותיו של אלוהים הן תמיד לטובה, אפילו ברגעים הקשים ביותר.