בלוג

הפילוסופיה שלי של "לשם מה?"

A woman with curly dark hair and bangs, wearing a bright pink blouse, stands outside in front of blurred green trees, smiling at the camera.

אובחנתי כחולת סרטן השד ב-13 בספטמבר 2017 - יום הולדתי ה-45.

לאורך כל המסע שלי, הזכירו לי שוב ושוב כמה אני בר מזל להיות יהודי.

כחלק מהקהילה הזו, היו לי חברים ואנשים שלא הכרתי אפילו אמרו עבורי את "משה ברכה" בכל שבת. הייתי המום מהאהבה והתמיכה שהוצגו לי דרך שיחות טלפון, גלויות וארוחות שהובאו למשפחתי על ידי חברים יקרים ומכרים בלבד.

הרב לובלנר יצר קשר באופן קבוע כדי לבדוק מה שלום ולוודא שאני יודעת שהוא תמיד זמין למקרה שאצטרך אותו. והפכתי לחלק מאחוות נשים לוחמות מדהימות שאחרת אולי הייתי מקיימת איתן אינטראקציה רק לזמן קצר. נכון... זו לא אחווה שרוצים להצטרף אליה - אבל, אם זה חלק ממנה - אי אפשר לבקש קבוצה טובה יותר של נשים להיות מוקפות בה.

כאישה יהודייה הייתה לי גישה ל"שרשרת", ארגון יהודי לסרטן השד. "שרשרת", משאב מדהים, מספק הכל, החל מתמיכה וחינוך עמיתים ועד תמיכה למשפחה, חברים ומטפלים - וזה רק נוגע למה שהם עושים. באופן אישי, ניהלתי שיחות רבות עם קרלי, עובדת סוציאלית בדרום פלורידה שהייתה שם בשעת צרה שלי, ואני יודעת שאני עדיין יכולה להתקשר כשאני עוברת יום רע - וכן, עדיין יש לי כאלה. כנשים (וגברים) יהודים, אנחנו כל כך ברי מזל שיש לנו את הארגון הזה.

חודשיים לפני האבחון שלי זכיתי לנסוע לישראל בפעם הראשונה במסגרת טיול JWRP. במובנים רבים זו הייתה חוויה ששינתה לי את החיים. סוף סוף הבנתי את האהבה של אחרים לישראל. למעשה, אני זוכרת שחשבתי... אם אנחנו לא מצליחים להבין את עניין סרטן השד הזה ב-JAX - אני בטוחה שמישהו בישראל כבר מצא תרופה - כי האנשים פשוט כל כך חדשניים.

לאורך הטיול, קבוצת JAX זכתה לבלות זמן איכות עם אחת ממדריכות הטיול, אדריאן גולד, כנראה אחת הנשים המדהימות ביותר שפגשתי ושמעתי מדברות אי פעם. בילינו גם את ליל שישי של שבת עם הרב גאב - רב מאוד מבדר ומגניב.

באביב שעבר, בהזדמנויות שונות, הייתה לי הזדמנות לשבת עם שתיהן ולשתף אותן במסע האחרון שלי. הייתי כועסת ועצובה ואמרתי לשתיהן שקשה לי לחשוב על הטיול שלי לישראל ולהסתכל על תמונות שלי. נראיתי אותו דבר... אבל, להסתכל על התמונות הכעיס אותי בידיעה שבאותו זמן לא ידעתי מה קורה בתוכי. שתיהן אמרו לי את אותו הדבר: אי אפשר לשאול "למה אובחנתי כחולת סרטן השד", אלא צריך לנסח את זה מחדש ל"למה". מאיזו סיבה אובחנתי? עכשיו יש לי פתקית במחשב שאומרת "למה" כדי להזכיר לי כל יום.

אבל, גם הבנתי את ה"למען מה" שלי היום - זה שיתוף ועזרה לאחרים במסעם. ה"למען מה" שלי היה אתמול כשקיבלתי שיחה ממכרה שאמרה לי שאני האדם השני שהיא התקשרה אליו אחרי שקיבלה את האבחון שלה והיא פחדה. היא רצתה לדבר עם מישהי שעברה את זה. אם אני יכולה להמשיך לעזור לנשים אחרות, אז ה"למען מה" שלי נענה ואני יודעת שאני עושה שינוי.