ההתמחות שלי בקיץ בשרשרת

שרשרת הייתה חלק מחיי מאז שאני זוכרת את עצמי. בית הספר היסודי וחטיבת הביניים שלי אירחו שבתות ורודות בכל אוקטובר, בתיכון שלי היו ימי מודעות לסרטן השד בכל שנה, ועכשיו, בקולג', שרשרת היא הפילנתרופיה הלאומית של אחוות הסטודנטים שלי. לומר שאני לא זרה לשרשרת זו לשון המעטה, אבל אפילו עם כל החשיפה שלי לאירועים האלה, אף פעם לא באמת הבנתי את המטרה מאחורי שרשרת כארגון עד להתמחות הקיץ שלי. 

כשסבתי, שהיא ניצולת סרטן השד, סיפרה לי על ההתמחות בקיץ של שרשרת, התרגשתי מאוד לשמוע על הזדמנות מדהימה שכזו שעומדת בפניי בעיר הולדתי. כמובן, התרגשתי עוד יותר כשגיליתי שקיבלתי את ההתמחות. הייתי עצבנית מאוד ביום הראשון שלי כי לא היה לי מושג למה לצפות. היו לי עבודות בעבר, אבל אף פעם לא משהו שכלל עבודה במשרד עם ארגון שהיה כל כך משמעותי עבורי. עם זאת, ברגע שנכנסתי, כבר לא הרגשתי עצבנית בגלל כמה שהרגשתי קבלת פנים מצד כולם במשרד. מההתחלה, התקבלתי בפנים מחייכות ובברכות נלהבות, משהו שהפך את הזמן שלי בשרשרת לבלתי נשכח הרבה יותר. כבר מהיום הראשון שלי במשרד ידעתי שאני באמת הולכת ליהנות מכל יום שאבלה בו, ועכשיו, כשההתמחות שלי מסתיימת, אני יכולה לומר בביטחון שהרגשות שלי מהיום הראשון התגלו כאמת. 

הייתה לי הזדמנות לעשות כל כך הרבה בזמן כה קצר ואני אסירת תודה לנצח על החוויה המדהימה הזו. ביליתי את הקיץ שלי בעבודה על פעילות הסברה לבתי כנסת, קמפוסים של מכללות וארגונים יהודיים ברחבי מדינת פלורידה. הידיעה שעבודתי תעזור ליצור קשרים בין שרשרת לקהילות יהודיות אחרות חשובה לי מאוד, שכן ארגון זה תמיד היה קרוב לליבי. היכולת לומר שעזרתי לחולל שינוי בחייהם של אחרים היא משהו שתמיד רציתי וקיוויתי לומר, ובזכות שרשרת, עכשיו אני יכולה.