התחלות חדשות

מי יחיה ומי ימות? אתם בטח מזהים את המשפט הזה מתפילת יום כיפור. חולה סרטן מתמודד עם השאלה הזו בצורה אמיתית ורגשית מאוד. הודות לרפואה המודרנית, יותר ויותר אנשים שורדים את האבחנה שלהם מדי שנה. זה משאיר אותנו עם יותר ויותר שורדים ששואלים "מה עכשיו?"“

כאשר חולי סרטן מסיימים את טיפוליהם, המבול של פגישות רופאים ושיחות טלפון מתחלף בדממה פעורה ובחוסר ודאות לגבי העתיד. חבר שלי כינה זאת "השלב השקט", שבו כולם מצפים שהחיים יחזרו לשגרה.

אחרי שהטיפול שלי הסתיים שמעתי מישהו אומר, "סרטן הוא הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם", חשבתי שהוא משוגע, ובהיתי בו בחוסר אמון. בשבילי, זה היה הדבר הכי גרוע שקרה אי פעם. עם זאת, כשפגשתי אחרים בעלי דעות דומות, התחלתי להבין שיש דרך אחרת להסתכל על חיי. כדי להבין טוב יותר את החוויה שלי לאחר הטיפול, ראיינתי יותר מ-120 אנשים ומשפחות, בגילאי שנתיים עד 99. מה שגיליתי הפתיע אותי; למדתי שייתכן שיש שלב נוסף של סרטן, כזה שבא אחרי אבחון וטיפול; לא רק רגשות שנותרו, אלא שלב ממשי שכמו טיפול, יש לו התחלה, אמצע ומטרה סופית.

לא פגשתי אף אחד שאמר שהחיים חזרו ל"נורמליות". רובם דיברו על תקופת מעבר שבה הם התמודדו עם השאלה כיצד לשחזר את חייהם. אנשים דיווחו על שילוב של שבריריות ועוצמה פנימית. שבריריות בכך שהייתה להם הערכה ריאליסטית של מה שאיבדו, ושל המכשולים העומדים לפניהם. כוחם התבסס על אמונה שהם יכולים להתגבר על המכשולים הללו; גורלם היה בידיהם. הם לא בהכרח חשבו על עצמם כמי שנרפאו; הם הרגישו שיעשו כל שביכולתם כדי להפיק את המרב מהזמן שנותר להם.

סרטן מאלץ אנשים להשהות את חייהם, אך שורדים רבים מקבלים פרספקטיבה חדשה על החיים. זה כאילו חושיהם מתכווננים בצורה עדינה יותר על ידי התמודדות עם תמותתם. לאחרונה שמעתי על המשימה של שרשרת והופתעתי מהאחדות שהיא מביאה לנשים ולאנשים שנפגעו מסרטן. "השלב השקט", למרות שהוא מפחיד ונראה בלתי נמנע, יכול להיות מאוזן על ידי קהילה. נדרש שינוי בפרספקטיבה כדי לדעת שאפשר לחפש חברות דרך דרכי התקשורת הרבות של שרשרת. כשראיינתי את אורורה אבילה (סרטן השד), היא אמרה משהו שאחרי מחשבה גרם לי להבין עד כמה שרשרת יכולה להיות חשובה לנשים במהלך ואחרי האבחון שלהן:

הסרטן אילץ אותי להכיר את עצמי לעומק, והוא אילץ אותי צמיחה רוחנית שמעולם לא דמיינתי או ציפיתי לה. כשאתה מסתכל על עצמך במראה, עירום לחלוטין, בלי אפילו קווצת שיער על הראש, אין לך ברירה אלא לראות את עצמך האמיתי.

לסיכום, אני מרגיש שחשוב שנכיר ונחקור את השלב החדש הזה, את השלב ה"שקט" הזה. אולי נרצה שחיינו יחזרו ל"נורמליות", אבל אולי עדיף שננטוש את המחשבה הזו, ונישאר אסירי תודה מתמידים על מה שניתן לנו, על הדרך החדשה הזו לחיות את חיינו.