בלוג

לא משנה מה החיים מגישים לי

A woman with shoulder-length light brown hair and glasses stands in front of a wooden wall, wearing a light blue cardigan, white top, and a chunky red necklace.

ביוני 2013 אובחנתי כחולה בסרטן השד בגיל 38. מכיוון שהגידול שלי היה קטן ומאופק, הנחתי שאעבור ניתוח כריתת גוש (Gumpectomy) והקרנות. אחר כך גיליתי שמדובר בסרטן שד שלילי (TNBC) ושאני חיובית ל-BRCA1 - אגרוף אחד, שניים שלא הייתי מוכנה אליו.

שלילי משולש - מה זה אומר? האם הסרטן שלי היה גרוע פי שלושה? האם הוא היה פחות ניתן לטיפול? היו לי כל כך הרבה שאלות וכל כך הרבה פחד מהלא נודע. למרבה המזל, הצוות הרפואי שלי הקשיב לכל חששותיי ונתן לי הרבה מידע. חברה סיפרה לי על שרשרת והתמיכה/משאבים של עמיתים שקיבלתי עבור בעלי ומשפחתי היו מועילים ביותר. אני עדיין מוצאת את זה מדהים כמה מהר אפשר להפוך למומחה.

הרופא שלי הסביר לי ש-TNBC פירושו שהגידול שלי לא נמצא חיובי לאסטרוגן, פרוגסטרון ו-HER-2. זה משפיע על כ-1 מתוך 10 נשים עם סרטן שד, למרות שזה שכיח יותר בקרב נשים צעירות ונשים עם BRCA1. קבוצה מובחרת שכזו! מצד שני, TNBC נוטה להגיב היטב לכימותרפיה, ובמקרה שלי לא אצטרך לעבור התערבות הורמונלית ארוכת טווח כמו טמוקסיפן - נקודת אור קטנה. אוכל להמשיך לשים חלב סויה בקפה שלי (חלק מהמחקרים אומרים שסויה יכולה להשפיע על ייצור האסטרוגן). מצד שני, קיים סיכון גבוה יותר להישנות, ומכיוון שהם לא בטוחים מה גורם לזה, הם לא יכולים לומר בוודאות מה עלול למנוע את חזרתה. ברגע שהראש שלי הפסיק להסתחרר, בחרתי בדרך טיפולית של כימותרפיה וכריתת שד כפולה. ילדיי היו בני 8 ו-4 באותה תקופה ורציתי לעשות כל מה שצריך כדי להיות אמא שלהם כמה שיותר זמן.

כשהתגליתי לראשונה, בתי אמרה משהו שהפך למנטרה שלי - "זה מבאס, אבל את תהיי בסדר." למרות שאני יודעת שאני עדיין בסיכון להישנות המחלה, יש נחמה בידיעה שעשיתי כל שביכולתי כדי להיפטר מהסרטן. אני חזקה ועקשנית, ולא משנה מה החיים יתנו לי, אהיה בסדר.