בהריון עם סרטן השד

מאת: מישל רוש מנפרוויל, אילינוי, תומך עמיתים של שרשרת

ב-18 בפברואר 2008, שבועיים לאחר יום הולדתי ה-27 ושמונה חודשים לאחר תחילת ההריון הראשון שלי, אובחנתי כחולה בסרטן השד בשלב III. בשל האופי האגרסיבי של הסרטן, ילדתי את בני, איידן, חודש מוקדם מהצפוי ועברתי כריתת שד כפולה עם שחזור שבוע לאחר מכן. הרופאים הודיעו לי שאני חיובית לאסטרוגן ואסתכן בחזרת הסרטן אם יהיו לי ילדים נוספים. גיסתי הנפלאה, אפריל, הציעה ללדת את ילדי הבא, אז מיד התחלתי לקבל זריקות הורמונים יומיות כדי לאסוף את הביציות שלי החל משבוע לאחר הניתוח, כשנותרו רק שלושה שבועות לסיום התהליך לפני שאתחיל כימותרפיה.

במהלך קיץ 2008, קיבלתי שישה טיפולי כימותרפיה כל שלושה שבועות במשך ארבעה חודשים. לאחר 18 ימים התחלתי לאבד את השיער, אז בעלי, מייק, ואני החלטנו לגלח את ראשינו. גילחתי את ראשו והוא גילח את שלי. אפילו צחקנו ונהנינו מאוד לעשות את זה! קניתי כמה פאות אבל לבשתי אותן רק לחתונות. הרגשתי הכי בנוח ללבוש צעיף חמוד, במיוחד בגלל שהיה כל כך חם בחוץ. אחרי הכימותרפיה, קיבלתי 7 שבועות של קרינה יומית. הקרינה גרמה לי להרגיש עייפה והעור שלי הרגיש כאילו נכוויתי קשות, אבל זה היה נסבל מאוד בהשוואה לתופעות הלוואי של הכימותרפיה.

בתחילת שנת 2009 עברתי כריתת רחם מונעת ועברתי את ניתוח שחזור השד הראשון שלי 3 שבועות לאחר מכן - הכל לפני יום הולדתו הראשון של איידן. השגתי כל כך הרבה בשנה וזה הרגיש נחמד בפעם הראשונה לראות את עצמי כאדם חזק ואמיץ. אהבתי במיוחד את התספורת הקצרה החדשה שלי! במהלך השנה שלאחר מכן עברתי את ניתוחי השחזור האחרונים שלי והנה אני היום, 3 שנים לאחר מכן. אני בריאה, מאושרת, מרגישה נהדר ואוהבת את החיים!

הדבר הכי חשוב לי לעשות הוא לתת בחזרה ולעשות שינוי בחייהן של נשים אחרות שחיות עם סרטן השד. התנדבות בשרשרת כתומכת עמיתים הייתה חלק כל כך חיובי בחיי. אני זוכרת איזה הבדל עשה עבורי לקבל תמיכה מניצולות צעירות אחרות ואני שמחה לתת בחזרה בכל דרך שאני יכולה.