עמדו אם אתם יכולים: מחשבות על החגים הנוראים

קשה להאמין שחגי הנורא כבר כאן! 2020 הייתה ואקום מוזר של זמן. כולנו בבידוד עכשיו וחגי ישראל בהחלט ירגישו אחרת מאי פעם. בשבילי, החגים היהודיים תמיד ירגישו אחרת.

התמודדות עם סרטן בחגים לפני ואחרי טיפול בסרטן

בשנת 2018, בגיל 29, אובחנתי כחולת סרטן השד. לפני שנתיים, יום כיפור נראה שונה מאוד ממה שיראה השנה.

הייתי קירח, ראשי עטוף בצעיף. ובכל זאת, הרגשתי צורך שאגיע לתפילות באותה שנה.

כעורך דין לענייני משפחה בבוורלי הילס, אני פשוטו כמשמעו מייצג את לקוחותיי כל הזמן. עם זאת, במקדש באותה שנה, אני זוכר בבירור שבכל פעם שהרב קרא לקהילת הקהילה "לעמוד אם אתם יכולים", לא יכולתי. מעולם לא שמתי לב קודם לכן שהקריאה לעמוד הייתה אופציונלית. זה תמיד היה פשוט... לעמוד על שמע.  לְהִתִיַשֵׁב.  קומו לקראת פתיחת ארון הקודש.  לְהִתִיַשֵׁב.אבל באותה שנה, כשכיסיתי את ראשי הקירח עם צעיף, שמתי לב בפעם הראשונה שלא כולם יכלו לעמוד ולעמוד. אני בהחלט לא.

בשנה שעברה, בפעם הראשונה, הסתכלתי סביבי בסקרנות ובאהדה לאלה שנשארו יושבים. הייתי בר מזל גדול שיכולתי לעמוד שוב בשנה שעברה, אבל זה בהחלט עורר בי זיכרונות מהתקופה שבה לא הייתי יושב.

אני לומדת שהישרדות היא דבר לכל החיים. זו הסיבה ששרשרת כל כך חשובה לי. סרטן לא נגמר כשמסיימים את הטיפול ומשוחררים חזרה לעולם. אלה הרגעים הקטנים כמו זה שתיארתי זה עתה שמזכירים לי ללא הרף את הסרטן שלי. אני עדיין לומדת איך לשאת את חוויית הסרטן שלי איתי כשאני חיה את החיים בהפוגה ומתרחקת משנת 2018. כמו כל דבר, הישרדות היא עבודה בתהליך.

דרך שרשרת מצאתי קבוצת אנשים שמבינים בדיוק מה עברתי וגורמים לי להרגיש שוב נורמלית.

לשרשרת יש כל כך הרבה משאבים מדהימים וחינמיים - לא רק לחולי סרטן אלא גם למטפלים שלהם, ולחיים שאחרי הסרטן. אני עכשיו תומכת עמיתים (העובדת הסוציאלית שלי בשרשרת, היא בעצם השדכנית שלי) כדי שאוכל להיות שם עבור אנשים אחרים שעוברים את זה.

אני מקווה שכל מי שקורא את זה יחיה שנה טובה ובריאה. למי שלא יכול לסבול את זה, דעו שחברי שרשרת תומכים בכם. כולנו ממשיכים להפיץ את הבשורה על שרשרת, כי היא משפיעה על חיים כה רבים בצורה כה משמעותית.