לספר למשפחה ולחברים שיש לך סרטן

נעמי באום היא פסיכולוגית ומומחית לטראומה, ומחברת הספר חיים בלתי צפויים: פסיכולוגית טראומה מסע דרך סרטן השד ו שחררו את עצמכם מפחד: תוכנית שבעה ימים להתגברות על הפחד שלכם מסרטן (חוזר).

אחת הסוגיות שכל אדם עם סרטן צריך להתמודד איתן בשלב מוקדם היא כיצד ועם מי לשתף את החדשות הללו. עבורי, זו הייתה המשוכה הגדולה הראשונה בניווט המסע עם הסרטן. הנה כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון בעת קבלת החלטה עם מי לשתף, ומתי והיכן השיתוף הזה יתרחש. אמנם אין תגובה אחת נכונה, שכן כל אדם עם סרטן הוא ייחודי, אך מספר פרמטרים של החלטה זו ראויים לשקול. 

החליטו עם מי לשתף את החדשות שלכם

השאלה הראשונה שיש לחשוב עליה היא עד כמה אתם רוצים להיות פתוחים או פרטיים. האם אתם רוצים לשמור את האבחנה בסוד? האם אתם רוצים שרק בני המשפחה ידעו? האם אתם רוצים לפרסם אותה בפייסבוק ולפתוח בלוג? זו הבחירה שלכם.

אני יכולה לטעון שהחיים הרבה יותר קלים אם משחררים את הסודיות ומשתפים את החדשות בחופשיות עם משפחה וחברים, אבל זה אולי לא מתאים לכם, לאורח החיים שלכם או לנסיבות העבודה שלכם. עבורי, שיתוף החדשות ופירוק הסודיות היו גם משחררים, וגם יצרו סביבי שפע עצום של תמיכה ואהבה. זה סייע לתהליך הריפוי שלי לאין שיעור, וכשקיבלתי את ההחלטה לשתף את החדשות זמן קצר לאחר האבחון עם כל בני משפחתי, מהורים מבוגרים ועד נכדים צעירים, הרגשתי נטל שלא ידעתי שהוא קיים, יורד מכתפיי. 

שיתפתי את החדשות תחילה עם משפחתי הקרובה, ילדיי, הורי, אחיי ואחיותיי, ולאחר מכן עם חבריי ועמיתיי הקרובים ביותר. הדגשתי בפני כולם שזה לא סוד, ודחקתי בילדיי לדבר אחד עם השני כדי שיוכלו לתמוך זה בזה בצורה שאני, כהורה החולה שלהם, לא יכולתי. השארתי את עבודת הפצת החדשות הלאה, לגפן הטבעי. אלא אם כן נשבעים אנשים לסודיות (וגם אז, אין ערבויות), אפשר לצפות שהחדשות שלכם יתפשטו.

תעשו זאת באופן אישי

אל תזלזלו בחשיבות של שיתוף החדשות שלכם באופן אישי, במיוחד עם האנשים הקרובים אליכם ביותר. אם יש טעות אחת שעשיתי בתהליך הזה, זו הייתה לקחת את הדרך הקיצורה של לספר לבן משפחה שחליתי בסרטן, בטלפון. הסיבה לספר להם באופן אישי היא שלמרות כל ההתקדמות הטכנולוגית, אין כמו תקשורת פנים אל פנים. כשאתם מדברים עם מישהו פנים אל פנים, הם יכולים לראות שאתם עדיין אותו אדם; אתם יכולים לאמוד את התגובות שלהם ולהבהיר ספקות. לעתים קרובות, בזמן האבחון, אתם עדיין תיראו כמו תמיד, וזה יכול להיות גם מרגיע, במיוחד עבור ילדים.

הכינו תסריט קצר

זו לא תהיה שיחה קלה, במיוחד בפעמים הראשונות שתעשו זאת. אתם יכולים להיות בטוחים שהאדם שאתם משתפים איתו את החדשות יהיה מופתע יותר מכם וגם יתקשה בכך. הכנת מספר משפטי פתיחה יכולה להקל עליכם את הדרך לשיחה הזו. לעתים קרובות, הגישה הישירה היא הטובה ביותר. התחלתי עם משהו כזה:

“"יש לי כמה חדשות לשתף אתכם שהן לא כל כך טובות."”

אזהרה זו נותנת לחבר או בן משפחה חצי שנייה להתכונן. לאחר מכן המשכתי:

“"אובחנתי כחולה..."” 

חלקים נוספים בשיחה עשויים לכלול את מה שהרופאים אמרו לך, הצעדים הבאים שלך וסוג העזרה שאתה עשוי להזדקק לה או לצפות מהם. 

שתפו פרטים קצרים ורלוונטיים

למרות שאני תומך נלהב של חשיפת הסודיות סביב הסרטן, ושיתפתי את הכותרות בחופשיות עם משפחה וחברים, גיליתי שלא בא לי לשתף את כל הפרטים המזוויעים עם כולם. לא בחרת לחלות בסרטן, אבל אתה יכול לבחור את מי לשתף את הסיפור שלך וכמה לספר. אם אנשים שואלים שאלות שאתה מעדיף לא לענות עליהן, אל תרגיש מחויב לחשוף הכל. זו הבחירה שלך ואתה שולט במידע.

עבור אנשים רבים, גילוי נאות קצר וכמה פרטים רלוונטיים מספיקים. זה תלוי בך לקבוע את הטון לגבי כמה אתה רוצה לשתף. תרגלו לומר, "אני מעדיף לא לדון בזה". האדם שאיתו אתה מדבר בדרך כלל ישים לב, אבל אם הוא מתעקש, אתה יכול להסביר שבעוד שחשוב לך ליידע אותו שיש לך סרטן, אתה מעדיף לשמור את הפרטים על היקף הסרטן וסוג הטיפול שתקבל, לעצמך. זוהי בהחלט זכותך. זוהי דרך קטנה אחת עבורך לקחת בחזרה אלמנט מסוים של שליטה על חייך.