השמחה הבלתי צפויה של פשטידות למניעה ביום חלוקת המזון

בשנה שעברה הייתה השנה הראשונה שאפיתי עבור "פשטידות למניעה" בביתי, ואחרי שכל המדידה, הערבוב והאפייה הסתיימו, גיליתי את השמחה הבלתי צפויה של יום החלוקה. כל היום, בזמן שהתכוננתי לארוחת חג ההודיה של משפחתי, זרם של אנשים זרם בביתי. אנשים שראיתי כל שבוע, אנשים שלא ראיתי חודשים או שנים, ואנשים שמעולם לא פגשתי, באו לאסוף את הפשטידות שלהם מהקופסאות שהיו מסודרות על שולחנות מתקפלים בסלון שלי. חלקם נכנסו ויצאו. חלק מהאנשים התיישבו ודיברנו. רבים מהם שיתפו סיפורים על מפגשיהם האישיים עם הסרטן. זה היה יום של משמעות וחיבור, ואיזו דרך הולמת לזכור אישה כמו סטפני סוסמן. לאורך התיכון ומעבר לו, ביליתי סופי שבוע רבים בביקור בבית משפחת סוסמן בפאלו אלטו, לאחר שאדינה ואני יצרנו את מה שהפך לחברות לכל החיים במחנה קיץ בכיתה ח'. בית משפחת זוסמן היה מרכז של הכנסת אורחים בקהילה היהודית הקטנה, וכולם ידעו שתמיד יוכלו לבוא - לשבת שלמה, או לפגישה קלה, כוס קפה, ותמיד לכל מה שבושל או נאפה במטבח.

בבחירתם לזכור את אמם סטפי ואת סבתם אן נדריך בדרך זו, שרון ואדינה אפשרו לכולנו להמשיך את מסורות המזון, החום והקשר שהיו מרכזיות בביתם. אני גאה להיות חלק מזה.