הזמן שבין... ניהול החיים לאחר טיפול בסרטן

אני האדם האחרון שחשב אי פעם שהוא יחלה בסרטן השד. נטיתי יותר להאמין שאני יכולה לעוף מאשר שאני אחלה בסרטן השד בחיי. הלכתי לעשות ממוגרפיה שנתית רק בגלל שהגינקולוגית שלי הציעה לי לעשות אותן, כי הביטוח שלי כיסה את זה.

באפריל 2016, קראו לי לחזור בפעם הראשונה עקב דלקת קלה בצינור השד הימני שלי והוכנסתי לתוכנית "לחיצה" של שישה חודשים עם אולטרסאונד. בנובמבר 2016, ההסתיידות הזו הייתה סרטנית.

עם סרטן, לומדים מהר שזה תמיד יכול להיות גרוע יותר, אז מבזבזים הרבה זמן רק בניסיון להגיע להשלמה עם מה שיש. סרטן הוא לא משהו שמקבלים ואז זה "נגמר" - הטיפול נמשך חודשים רבים וגם כשהוא נגמר עדיין יש עוד מה לעשות ולהתמודד איתו בחיים החדשים שלאחר הסרטן. התחלתי לכתוב בבלוג כדי לשתף את הסיפור שלי, בהתחלה בעילום שם כי התביישתי שאני חולה - נמאס לי לרחם ולראות שאנשים מסתכלים עליי עם הפאה שלי עם הפרצופים האלה, את יודעת מהסוג הזה.

דרך השיתוף למדתי שאני מועצמת ושאני לא לבד. רבים מאיתנו חיים בתקופה שבין לבין – סיימנו את הטיפול שלנו אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה הלאה – אנחנו לא "סיימנו" ו"נרפאנו" כפי שרבים שואלים אותנו ולא יקראו לנו כך במשך שנים לאחר האבחון, תלוי בסוג הסרטן שהיה לנו. במקום זאת אני חושבת לעצמי, "אני בריאה; נרפאתי". גם אם אף אחד אחר לא יגיד לי.

התמזל מזלי למצוא את האתר של Sharsheret, שם הצלחתי להזמין ערכת הישרדות דרך עמוד הפייסבוק שלי. דבר אחד שאני לומדת הוא שאין הרבה תמיכה בתקופה שאחרי האבחון והטיפול, ו-Sharsheret הייתה הגשר שלי שעזר לי להמשיך לחיות ב"זמן שבין לבין" הזה, ולספק לי תמיכה ומשאבים מותאמים אישית כדי שאמשיך להתמקד בשמירה על בריאותי בהישרדות.

ליסה ונטו נילסן כותבת בבלוג שלה ב thetimebetweenis.weebly.com