עבודה עם סרטן שד גרורתי (שלב 4)

זו הייתה הפעם השלישית שראיתי את הרופאה שלי בגלל כאב מתיש בירך שמאל. לא הייתה לי דלקת בורסה, והפיזיותרפיה שלי לא עזרה כלום, אז הרופאה שלי הזמינה MRI. היא נכנסת לחדר הבדיקה ואומרת לי שה-MRI מראה חשד לסרטן שד גרורתי. 

מבעד לדמעות, אני שואל אותה "האם אצטרך להפסיק לעבוד?"“

אני מלמד סוציולוגיה באוניברסיטה בינונית במערב התיכון. קריירה תמיד הייתה חשובה לי, ולמען האמת, היא מהווה חלק גדול מהזהות שלי. אני מקבל הרבה הנאה ומשמעות מעבודה עם סטודנטים, עריכת מחקר ומתן שירותים למקצוע שלי.

“"אנשים רבים מצליחים לעבור כימותרפיה", מרגיע אותי הרופא שלי.

אבל מה לגבי אנשים עם סרטן שד גרורתי שמעולם לא מסיימים כימותרפיה או סוגים אחרים של טיפולי סרטן ונמצאים כל הזמן במרפאות רופאים למשך שארית חייהם?

בהתחלה, לא סיפרתי לאף אחד בעבודה על האבחנה שלי, כולל לתלמידים שלי. האם אנשים יחשבו שאני לא יכול יותר לעשות את עבודתי? האם אנשים יחשבו שאמציא תירוצים אם איכות העבודה שלי תיפגע? האם התלמידים שלי יפחדו ממני?

אחרי שחייתי עם סרטן שד גרורתי במשך למעלה מ-10 שנים והמשכתי לעבוד, הרגשתי יותר בנוח לדבר על סרטן עם עמיתיי וסטודנטים. אבל הפחד שלי לעזוב את העבודה מתעורר בכל פעם שצצות הזדמנויות בעבודה שאני לא יכולה לממש. אני כל הזמן מבקשת מהרופא שלי עדכונים על טיפולים חדשים אפשריים שעשויים לעזור לסוג הסרטן שלי מבלי לאלץ אותי לסיים את הקריירה שלי.

סוף סוף התחלתי לעבוד בקצב סביר יותר ומסכים רק להזדמנויות שאני מוצא משמעותיות וחשובות. האנשים בשרשרת תומכים, מבינים ועוזרים מאוד.

כחולה עם סרטן שד גרורתי, אני רגילה להיות מוזרה. אני מייצגת את אחד הפחדים הגדולים ביותר של חולות בשלבים מוקדמים של סרטן השד. אני מרגישה שמקשיבים לי, מוערכת ונתמכת דרך שרשרת.

על כך, אני מאוד אסיר תודה.